במצרים העתיקה בקצה העיר "דגל יוטה" שכן מכון מחקר בשם עד"ש (ערוב, דבר, שחין) ושאר מרעין בישין. במכון זה חקרו חרטומי מצרים את המחלות שפקדו אותם.
החרטום כרישי עבד בנושא ערוב והוא עבד במעבדה חמה שבבנין "חבצלת קהיר". בכל יום שבת הגיע החרטום כרישי לתורנות בבנין "חבצלת קהיר" לטפל בפילי הניסוי, היות ומסתבר שפילים הם המודל הטוב ביותר של מחלת הערוב.
בפתח הבניין עמד בקר תורן ששמר על העובדים בתוך המעבדות החמות ועל המכשירים ותפקידו היה גם להזעיק את מכבי האש הפרעוני במקרה שריפה.
החרטום כרישי שם לב שכל פעם שהוא יוצא, הבקר מר נמנמי ישן. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים. החרטום כרישי הלך לחרטום הממונה על הבטיחות - החרטום כנעני וסיפר לו על נמנומו של מר נמנמי.
פנה החרטום כנעני לוועדת הבטיחות של החרטומים ובקש מהם להחליט מה יעשה. ישבו החרטומים בוועדת הבטיחות שבעה ימים ושבעה לילות והגיעו למסקנה שמר נמנמני לא יהיה יותר בתורנות בוקר.
שמע מר נמנמני על רוע הגזרה אץ רץ לממונה עליו מר נחור וכבל לפניו על רוע הגזרה וטען שתוספת שבת בתורנות מהווה מרכיב חשוב בשכרו.
רץ מר נחור לסגן מנהל מכון עד"ש (ערוב, דבר, שחין) החרטום ארנבי ושטח את בקשתו שמר נמנמני ימשיך בתורנויות השבת שלו כדי שלא תפגע משכורתו. חשב החרטום ארנבי שבעה ימים ושבעה לילות ואז זעק איוריקה, מצאתי.
ימשיך מר נמנמני את תורנויות שבת שלו כרגיל, בבוא החרטום כרישי לתורנות שבת, יעמוד מר נמנמני עד גמר עבודתו של החרטום כרישי וכך לא יוכל להירדם והחרטום כרישי לא יוכל להתלונן. כל העולם מהודו ועד כוש התפלאו על חוכמתו של החרטום ארנבי.
וכך היה, כשבא החרטום כרישי לעבוד בימי שבת ומר נמנמני היה תורן, הוא חיכה לגמר עבודתו של החרטום כרישי בעמידה.
כעבור מספר חודשים באחד האמשים ביום שבת אחד שבו מר נמנמני היה תורן התקלקלה משאבה וקומה אחת הוצפה. יש אומרים שנגרם נזק באלפי ככרות זהב ויש אומרים שלא נגרם כל נזק. ואז הוחלט סופית שמר נמנמני לא יהיה יותר בוקר.
ותושבי "דגל – יוטה" המשיכו לחיות בשלוה ולא ידעו שמה שהיה יכול להיגמר באסון נגמר בקומה מוצפת.