ושוב, בילדותי ועם אותה פטמה, והפעם משחק ילדים שהיה נפוץ בגטו בסקו "סוס ורוכבו" קראנו לו, אחד הילדים הוקף ראשו בחבל שנמשך לאחור מתחת לזרועותיו, וזה כמובן היה הסוס ואילו הרכב אחז את שתי קצות החבל בידיו [מושכות] מאחור והאיץ בסוס שדהר בתנועה אופיינית, למעלה ולמטה ובמקצב סוסי כיאה לסוס וכל סוס וכישרונו.
לימים, השתכללנו וקשרנו רצועת עור למקל והנה המגלב וכך היה הרכב יכול להצליף בידו האחת באוויר ולהשמיע מין פליק פלק צליפונת עם מכה כפולה. הביצוע היה קשה ולא תמיד נראתה ונשמעה שריקת הצליפה עד שנזדמנה לי נסיעה בקרוסה אמיתית וכל הדרך בחנתי אני את הרכב ואת מגלבו ופועלו בהצליפו.
בשובי לחבריי כבר היה לי ביד מסמר ופטיש ובביטחון מלא פאתוס משהו, כי יש בידי הפתרון. בהתירי הקשר שחיבר את רצועת העור העלובה למקל ובקיבועה למקל בעזרת מסמר. השוט בהצליפנו באוויר אכן השמיע שריקונת צליפונת פליקונת די קרובה לאמיתית, כזו של עגלון ממש.
מיד נמצא סוס מתנדב אשר נרתם כיאה וכנאות, ודיו דיו יצאנו לדרך. אלא שכאן חיכתה לי הפתעה ואשר עלתה לי בימים רבים של הרהורי חולה "במיטתו" רוצה לומר על מזרון שהונח על המחצלת. הנה כי כן ובאחת ההצלפות לעיני קהל מריעים תקעתי לי את המסמר אשר חיבר את הרצועה למקל בברך רגל שמאל (כן, זו אותה הרגל שנשברה קודם לכן בתאונת אופנוע). וטראח בום כמו ילד טוב החלתי לילל, ולקול "מצהלות סוסים וסייסים" הובלתי אחר כבוד לביתי ושם הייתה מי אם לא כמו תמיד המלאכית שלי- פטמה.
בטרם תוציא את השוט על מסמרו מתוך ברכי ביקשה מאמי שמיד תרתיח מים ותביא אפר בתוך בד קשור. אני שכחתי או לא יכולתי לכופף המסמר בחברי בו הרצועה למקל. ותוך שאני צורח ומושתק על-ידי מילים מרגיעות וליטופים נשלף באחת המסמר מברכי והונחה על פצע ברכי כרית האפר הרותחת, וצרחותיי הגיעו לשמים, ועוד פעם ועוד פעם ובלי רחם לחצה פטמה הכרית על ברכי הדואבת ולאחר שנחבשתי בעוד סמרטוט נשלחתי לאנחתי ללמוד לקח.
