העולם יתנהג אלינו בהתאם להתנהגותנו. ראה בפרשת השבוע חוקת. איך ביקש משה מאדום לעבור בארצו?:
"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו ונצעק אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך".
ומה ענה מלך אדום להתרפסות מחונפת של משה, זה שכבר יודע שלא ייכנס לארץ:
"ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך".
וממשיכים להתחנף לעשיו...
"ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה".
והתשובה הנחרצת להתרפסות השנייה לא איחרה לבוא....
"ויאמר לא תעבר".
"ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו".
ומה עושים מנגבי החומוס.... (על משקל השומים והבצל)
"ויט ישראל מעלי".
לעומת זאת, כשהתעשת העם והבין שניסים כבר אין, אהרון ומרים כבר מתו ומשה עוד מעט מסתלק גם - לקחו את גורלם בידם. שורו...
"וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי".
נו, זה כבר יותר מדי... הם שבו את גלעד שליט והעם התעשת, ואז:
"וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם".
לא שלל ביקש העם ולא שטחים אלא את השבוי - (את הכבוד העצמי) והכל שנכבש "חרם" לאמור קודש. או אז כשאין אינטרסים אישיים ואינטריגות ושחיתויות...
"וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם".