נֵס לַגּוֹיִים

בקיץ 1985 גרתי ביפו, מחלון ביתי נשקף רחוב "נֵס לַגּוֹיִים". קשה היה לי לגשר על פני התהום שנפערה בין השם - שנחצב בדם לבו של הנביא (ישעיהו י"א 12) - ובין מראות הרחוב. הרחוב מתחת לחלון והרחבה שעל יד מגרש הכדורגל של "מכבי יפו" הפכו לשוק של ממכר בשר אדם בזיל הזול לכל מי שהיה זקוק לעובד. ניכר שקנו שם גרמי עצמות של אנשים ולא שכרו פועלים ליום עבודה. מי שאסף שם פועל לרכבו ליום עבודה לא לקח על עצמו את שלל המחויבויות של החוק המחייבות לשלם קרן פנסיה, ביטוח לאומי, שעות נוספות, ימי מחלה וכל מה שמגיע לאדם עובד בחברת בני אדם. אירועי האינתיפאדה הורידו את מעמדו של השוק, כי הָעֲבָדִים מעזה לא הגיעו, אלא רק קילוחים דקיקים של מתפלחים מהגדה המזרחית, שהחליטו להסתכן במכירת כוח עבודתם. קיימת עוצמת פער תהומית ומבהילה בין יומרות המופת הגנוזות בשם "נס לגויים" ובין האימה שחשים גויים המהלכים היום ברחוב הנושא את השם המחייב. בשולי רחוב נס לגויים, בסמטאות הסמוכות ובמרחבים הנושקים למכללת תל אביב ניתן לראות בחודשים האחרונים מחזות אימה. קבוצות של אנשים משוטטים מבוהלים לנוכח החשש של מפגש עם שוטרי ממשטרת ההגירה. הם בוחנים בחשדנות, האם הרכב המתקרב הוא של קבלן המחפש כוח עבודה זול או שזה רכב של צַיָּדֵי אָדָם בדמות משטרת ההגירה. הצופה בהתרחשויות אינו יכול שלא להתפעל מהחושים המחודדים של אותם מהגרי עבודה שמריחים כי משטרה בסביבה ומיד הם נעלמים מהשטח. רחוב נס לגויים נותר מבוייש, כי מה שמתרחש בו אינו מתישב עם הנס לגויים לו ייחל הנביא ישעיהו. הנס לגויים - שאמור לצאת כחוטר מגזע ישי כשצדק הוא אזור למתניו ואמונה היא אזור חלציו - הפך לאימה ממשטרה של צידי אדם. משטרה שלא קראה ולא הפנימה את הצו - "וְגֵר לא תּוֹנֶה וְלא תּלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ"ב 22). ברחוב "נס לגויים" מהלכים גויים, שנס לא קרה להם ופך שמן לא מצאו. הם לא ידעו שהשם "נס לגויים" הומר בשם "חרפה לגויים". ברחוב "חרפה לגויים" מהלכת החרפה במלוא עוצמתה. מצד אחד מהלכים ברחוב קבלני עבדים המבקשים לצוד כוח עבודה זול, ולעתים גם מלינים את שכרו. מצד שני מהלכת ברחוב משטרת הגירה המבקשת לצוד את גופם של הצמאים ליום עבודה ולגרשם. בִּרְחוֹב נֵס לַגּוֹיִים בְּיָפוֹ לא כָּל גּוֹי זוֹכֶה לְנֵס. בִּרְחוֹב נֵס לַגּוֹיִים בְּיָפוֹ שׁוּק עֲבָדִים הִצִּיעַ שָנִים רַבּוֹת לַעֲבוֹדָה לְלא מָחָר גֶּרֶם כְּתֵפַיִם מִשְּׁכֶם נֶתַח שְרִירִים מֵעַזָּה בְּשַׁר זְרוֹעוֹת מִגָּאבַּלְיָה. הַיּוֹם שַׁבְתִּי לְשוּק הָעֲבָדִים בִּרְחוֹב נֵס לַגּוֹיִים מָצָאתִי דּוּכָנִים גְּדוּשִים בְּבָשָׁר טָרִי תַּחְלִיף לַבָּשָׁר הפָּלֶשְתִּינָאִי. שָׁם מַמְשִיכִים לִמְכּוֹר בְּזִיל הַזּוֹל לַעֲבוֹדָה לְלא מָחָר גֶּרֶם כְּתֵפַיִם מִבֻּלְגָּרְיָה נֶתַח שְׁרִירִים מִגָּאנָה וּבְשַׁר זְרוֹעוֹת טָרִי מְאוֹד שֶּׁזֶה עַתָּה בָּא לַשּׁוּק מִסּוּדָן שֶׁכְּבַר לָמַד לָנוּס עַל נַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא מֵרִיחַ סוֹחֲרֵי אָדָם וְשׁוֹטְרֵי מִשְׁטֶרֶת הַהֲגִירָה מְשׁוֹטְטִים בָּרְחוֹב שֶׁאֵין בּוֹ נֵס לַגּוֹיִים, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ צַחֲנַת מָמוֹן, צַחֲנָה מוֹכֶרֶת חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם וְעַל הַתִּזְמוֹרֶת הַצּוֹרְמָנִית בָּרְחוֹב שֶׁאֵין בּוֹ נֵס וְיֵשׁ בּוֹ גוֹיִים לָרוֹב מְנַצֵּחַ הַמַּגְלֵב שֶל מִשְׁטֶרֶת הַהֲגִירָה.