לפני ארבע-עשרה שנה תלמידיי היו בטקס בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, הייתה עצרת והמונים הגיעו מרחבי הארץ לשמוע שמדברים על שלום, חולמים שלום, מנסים למנוע מלחמה עם האויב מסביב, מנסים להגשים חלומות של רגיעה, שלווה, לשמר את עתיד הילדים, שיצמח פה דור ללא צלקות.
אני זוכרת שבדקתי בבית מבחנים בספרות, הכנה לקראת בגרות במקצוע הזה. שמעתי בטלוויזיה את יצחק רבין ז"ל שר יחד עם מירי אלוני את שיר השלום. "תנו לשמש לעלות לבוקר להאיר / הזכה שבתפילות אותנו לא תחזיר", לא יכולתי להצטרף לעצרת, כי ילדיי היו קטנים, הבכור היה בן חמש ואחיו בני שנתיים, עקבתי אחר העצרת ששודרה בטלוויזיה בכמיהה ובציפייה לשלום.
קצת לפני חצות, הודיעו ברדיו שמישהו ירה ברבין, שמישהו ריסק את החלום, שמישהו רצח את התמימות. כבר מאותו ערב החברה שלנו הפכה להיות חברה מצולקת ושסועה. הרגשתי את הסערה של הבכי באה, מכה וצולפת ללא רחם אז נולד הבית הראשון לשירי "ילדי הנרות" המושר מאז תדיר בטקסים בבתי הספר ברחבי הארץ.
אני מביאה הנה את הקישור לשיר שנכתב לזכרו של יצחק רבין, ראש הממשלה היהודי הראשון שנרצח על-ידי מתנקש יהודי. "מחרבייך ומהרסייך מתוכך ייצאו".
"ילדי הנרות", ליחצו שם על השיר ותוכלו לשמוע את הביצוע המרגש של להקת הפאנץ' אִין מראשל"צ, אז היו תלמידי תיכון, ששירי הגיע לידיהם באקראי, הלחינו אותו ויצרו עמי קשר. כשנחנך גן זיכרון ע"ש יצחק רבין בראשון מערב, הדיסק ניתן ליובל רבין, רק לאחר ששמע קודם את השיר וניסה לעצור את דמעותיו.
מילות השיר - ליצחק רבין ז"ל! 4.11.95
יַלְדֵי הַנֵרוֹת בְּסַעֲרַת הַשַׁבָּת,
יַלְדֵי הַנֵּרוֹת
נוֹשְׁמִים לְתוֹכָם
שַׁעֲוָה,
בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת.
פּוֹעֶרֶת הַכִּכָּר
רְחוֹבוֹת הֲמוּמִים,
בְּאֹדֶם עֵינַיִם
וּצְעִיפֵי דְּמָמוֹת,
נֶאֱסָפִים
אֶל קִפְאוֹן
הַשְּׁתִיקָה.
עַכְשָׁיו,
הָאֲדָמָה בּוֹכָה,
כִּי בָּאתָ
אֶל תּוֹכָהּ,
בְּטֶרֶם עֵת.
- כל הזכויות לשיר שמורות ליהודית מליק-שירן. מתוך "צובעת געגועים", בת אור, 2005.
