חיילים המשרתים בצבא, מסרבים לבצע פקודה, כתוצאה ממגוון רחב של סיבות.
ברצוני להתייחס במאמר זה, לאותם החיילים, שמסרבים פקודה לפינוי ישובים מסיבה אידיאולוגית, דתית יהודית משחית.
ישנם חיילים, שמסרבים לבצע פקודה בגלל סיבה דתית יהודית משיחית, שזו האידיאולוגיה שלהם. כמו: סירוב לדרישה לפינוי ישובים, חילול שבת, לאכול אוכל שאינו כשר, אי מתן זמן תפילה, אי-אפשרות למלא אחר מצוות, וכן כל דבר הקשור בחילול השם.
חיילים אלו, מילוי המצוות בעבורם הוא בסדר עדיפות ראשונה, לפני פקודות, ולפני חוקים.
וישנם חיילים, שמסרבים לבצע פקודה בגלל סיבה חילונית, שקשורה מבחינתם גם לנושא הדתי, אבל מהיבט אידיאולוגי אחר.
חיילים אלו, המצפון האישי שלהם הוא בסדר עדיפות ראשונה, לפני הדת ומצוות. כמו: סירוב לשמירה על התנחלויות, כיבוש שטחים, שירות בשטחים, וכל הקשור לאידיאולוגיה הדתית יהודית משיחית.
כלומר, איך שלא נסתכל ונבחן את המציאות שבה נמצאים אזרחי המדינה, הקונפליקט הוא בין חילוניים לבין דתיים יהודים משיחיים הקיים גם בצבא, כולל אילו המבצעים את פקודות הצבא, למרות הניגוד האידיאולוגי שלהם.
למה?
כי המציאות שרוצים ליצור אותם האנשים הדתיים היהודים משיחיים, בסופו של דבר קשורה לדת, וזו אמונתם וזה חזונם.
אנסה להסביר: כמעט כל בן אנוש בעולם, זהותו והשתייכותו קשורה לדת מסוימת, שמדריכה ומכוונת אותו. אם נבחן את ההיסטוריה של היהודים, שמטבע הדברים משייכים את עצמם לדת היהדות, אז...
ישנה קבוצת אנשים בעולם, שמגדירה את עצמה כיהודים, והם משייכים את עצמם לדת היהדות.
קבוצה זו החליטה להקים מדינה בארץ ישראל, שלפי האמונה שלהם הוא המקום הקדוש שהובטח ליהודים על-ידי אלוהים.
הרעיון הציוני הוא שמעצם הקמת המדינה, יהיה מקום שבו יתקבצו אליו כל היהודים, או לפחות אילו שרוצים לגור בה, ויהיה להם בית ומקום בטוח ומוגן בארץ הקודש.
אז מה הבעיה? הבעיה היא, שישנם אנשים שחיים במדינה שהוקמה, שהאידיאולוגיה שלהם היא אינה דתית יהודית משיחית, שמוגדרים כחילוניים ברמה כזו או אחרת.
כלומר, כולם או הרוב הם יהודים החיים ביחד במדינת ישראל, אבל ישנם אנשים שמשייכים ומגדירים את עצמם כיהודים דתיים משיחיים, שרוצים ושואפים לממש את החזון הדתי שלהם, וישנה קבוצה נוספת שמשייכת את עצמה, ומגדירה את עצמה כיהודים חילוניים ברמה כזו או אחרת, שאינם מעוניינים לממש את החזון הדתי יהודי משיחי.
מצב זה יוצר קונפליקט בקרב קבוצת האנשים, שמגדירה את עצמה כקולקטיב של יהודים החיים בארץ ישראל, יהודים שהיו צרכים לחיות ביחד במדינת היהודים עם חזון משותף.
מוכר לכם?
ובכן, קונפליקט זה, אולי הוא היה קיים במתכונת קצת שונה בהיסטוריה היהודית, אך הוא אותו דפוס התנהגות שחוזר על עצמו.
כלומר, לאורך היסטוריה של אלפי שנים, בונה עצמה קבוצת אנשים תחת ההגדרה יהודים, המשייכים את עצמם לדת היהדות, שמאמינה באלוהים, והיא חוזרת על אותן טעויות היסטוריות של הרס עצמי.
מה הקשר לחיילים?
החיילים המשרתים בצבא העם, משקפים את הקונפליקט החברתי הקיים במדינה, קונפליקט שבין החזון לארץ ישראל הגדולה, במתכונת דתית יהודית משיחית, אשר שואפת לממש את הכתוב בתורה, להקים את בית המקדש שוב, ולחיות על-פי מצוות האל, לבין האנשים החילוניים, אילו שלא מעוניינים לממש את הכתוב בתורה או לקיים חלק ממה שכתוב בדרכם, ושאינם רוצים לחיות על-פי מצוות, ורוצים לחיות אחרת.
כלומר, מאז ועד היום, דפוס התנהגות זה, מקובע בתודעתם של אותה קבוצת האנשים שהתכנסה בפעם השלישית לאחר אלפיים שנה, ולאחר שני מקרים של חורבן הבית, לשם הקמתה של מדינת היהודים בארץ הקודש, ארץ ישראל.
כלומר, הבסיס ליצירת חברה, שחייה עם חזון משותף אינו קיים, לכן זו אשליה.
השאיפה לחיות את החיים, ולקיים חברה על-פי המוגדר במגילת העצמאות, הוא חזון שלא יכול להתממש במציאות האמיתית.
לכן, נוצרות להן מגוון רחב של קבוצות, זרמים שלכל אחת מהקבוצות חזון שונה.
לכן, קיים המתח הרגשי של פחד, שנאה, רוע, ייאוש, אלימות בחברה שאמורה לתכנן את חייה ולחיות עם חזון משותף.
כתוצאה מכך, ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה שוב.
כלומר, האשליה יכולה להתנפץ לה שוב.
כלומר, כשהאשליה מתנפצת, אז ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה שוב, היסטוריה של הרס, חורבן הבית, השמדה וגרוש.
צריך לזכור, יהודי דתי משיחי, שדרך התורה והאמונה באלוהים שחי על-פי מצוות, יש לו את החזון שלו, ועל כך הוא לא יכול להתפשר, וללכת בדרך אחרת ממה שהוא מאמין בה, המצוות אצלו הן לפני פקודות וחוקים, אם הם קיימים בכלל אצלו מבחינה תודעתית.
כלומר, אם דרכו של המאמין היא למות למען החזון, ולמען השם, הוא יעשה זאת, כי זו אמונתו, כך הוא בנה את עצמו.
זוכרים את סיפור מצדה? סיפור מצדה הוא הבסיס ליצירת דפוס ההתנהגות החברתי שעליו חונכו, תוכנתו ואולפו בני הנוער, מאז הקמת המדינה, סיפור שמשקף חברה בעלת הרס עצמי.
אז מה הפתרון? הפתרון הוא בהבנה לזהותו האמיתית של בן האנוש.
כלומר, כל מהלך ההיסטוריה האנושית, שכוללת את כל האירועים שחוותה האנושות, זהו תהליך שמטרתו לגרום למין האנושי לבצע את התיקון האישיותי, שינוי, טרנספורמציה, לאותו דפוס התנהגות שחוזר על עצמו להרס עצמי, שבמידה והוא יבוצע הדבר יוביל בסופו של תהליך להבנת זהותו האמיתית של בן האנוש.
כל עוד בן האנוש לא יבין מהי זהותו האמיתית, הוא לא יוכל להבין מהי המציאות האמיתית שבה הוא חי, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, שזה בסיס המחלוקת החברתית.
כלומר, כל תהליך בנית הזהות הדתית יהודית משיחית, וגם כל הדתות והכתות בעולם, והמציאות שנוצרת כתוצאה מכך, היא שלב בתהליך האבולוציוני, שלב חיפוש של המין האנושי אחר הזהות האמיתית של בן האנוש, והניסיון להבין את המציאות האמיתית שבה בן האנוש חי.
כתוצאה מחוסר הבנה זה, הדתות נוצרו, ואין להן כל קשר לנושא הרוחניות, נושא שאמור לתת את פתרון התשובה לחידה הרוחנית.
מסקנה: חברה שיש בה יהודים חילוניים ברמה כזו או אחרת, וגם דתיים יהודים משחיים, אין לחברה זו חזון משותף, אלא חזון מנוגד.
לכן, יכולה להיווצר לה מציאות של הפיכה דתית יהודית משיחית בצבא, ותפיסת השלטון, והמסר כבר נגלה לעין, מעצם הסירוב של החיילים לפינוי ישובים.
צריך לזכור, שמקרה רצח ראש הממשלה יצחק רבין על-ידי יגאל עמיר שהיה חייל בצבא ההגנה לישראל, ושבביתו היה מאגר של נשק צהלי גנוב, רצח זה התרחש על-רקע דתי יהודי משיחי, אירוע שמטרתו היה לגרום להפיכה, שלדעתי החלה כבר אז.
סיכום: בהיסטוריה היהודית שהיא בת אלפיים שנה, היו אירועים שגרמו להרס של חורבן הבית, לא רק פעם אחת, אלא פעמיים שכללים את בית המקדש, כמו-כן היה גם גירוש ספרד, אינקביזיציה, אנטישמיות, רדיפות, התעללויות, שואה שזהו אירוע שלא התרחש מעולם בעוצמת הרוע והאכזריות שבו, ועוד אירועים רבים אחרים, וגם מאז הקמת המדינה התרחשו מלחמות רבות, והסבל לא נראה שהולך להפסיק בעתיד.
לכן, אולי כדאי להתחיל לשאול את השאלה, למה זה קורה דווקא לקבוצת אנשים מסוימת?
המסר במאמר: החיילים הסרבניים לפינוי ישובים, מיצגים בחברה מגזר דתי יהודי משיחי, שיש לו מטרה והוא מאמין בחזון מסוים.
לעומתם, ישנם אנשים בחברה שהם חילוניים ברמה כזו או אחרת, שאינם שותפים לאותו החזון, ויש להם חזון משלהם.
הצבא שנחשב לצבא העם, במתכונת הנוכחית, לא יוכל למנוע את הפילוג בתוכו, פילוג המשקף את הקונפליקט החברתי.
כלומר, החזון הדתי יהודי משיחי הוא אינו החזון החילוני, ואילו החזון החילוני הוא אינו החזון הדתי יהודי משיחי.
לחזון הדתי, וגם לחזון החילוני, אין כל קשר למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
כלומר, שתי הקבוצות לא התאימו את עצמן לחזון האמיתי למהות ומטרת החיים.
קונפליקט חברתי זה קיים מאז ועד היום, עוד כאשר הוקמה החברה לפני אלפיים שנה לערך, וקונפליקט זה נמצא גם כיום, והוא הבסיס לחיכוך ולסכסוך החברתי שהוביל בעבר, וגם כיום, וסביר להניח שבעתיד להרס עצמי, במידה ולא יבוצעו התיקונים האישיותיים, השינוי הפנימי תודעתי, שיובילו להבנת זהותו האמיתית של בן האנוש, שצריך להיות מותאם למציאות האמיתית, לחיים של רוגע ושל שלווה, אחרת החברה יכולה להתפרק שוב, להבנתי.