האם התדמית היא הזהות האמיתית שלנו? תדמית, היא יצירה רגשית, של דמות דמיונית בתודעה שלנו, שאליה אנחנו שואפים להתחבר ולהזדהות איתה, ובכך לנסות ולממשה במציאות האמיתית, מצב שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו האמיתית.
כמה פעמים שמעתם את המשפט הבא: אני מדמיין שאני רוצה להיות כך וכך... בחירת הדמות, ויצירת התדמית באמצעות הדמיון, נעשית באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו. הדמות הדמיונית, היא אינה זהותנו האמיתית. הדמיון, הוא אינו המציאות האמיתית.
כאשר אנחנו מדמיינים להיות משהו ו/או מישהו, אנחנו נמצאים במצב של הזייה רגשית, ולכן הדמיון הופך אצלנו לאשליה. אשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
השאיפה להיות זהה לאותה דמות דמיונית, וליצור את התדמית, גורמת לנו למצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, שמנתק אותנו מזהותנו האמיתית, ומהיכולת שלנו לתרגם באופן הברור את המציאות האמיתית בה אנחנו חיים. כלומר, התדמית היא אינה מי שאנחנו.
לכל אחד ואחת, יש את האישיות ואת הייחודיות, וזה מה שמשקף את מי שאנחנו, כל ניסיון להתחקות אחר תדמית, ולהצמיד שם תואר כלשהו, גורם לכך, שאנחנו יוצרים לעצמנו דמות שהיא דמיונית. ההתייחסות לעצמינו, צריכה להיות עניינית, וזאת כדי לא ליצור לעצמינו תדמיות.
כמה דוגמאות: 1. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כטייס, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני מבין ויודע להטיס מטוס, אבל את/ה לא טייס, את/ה מי שאת/ה.
2. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כישראלי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני גר באזור, במקום שנקרא ישראל, אבל את/ה לא ישראלי/ת, את/ה מי שאת/ה.
3. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כרופא, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני מבין ברפואה ויודע לעזור לאנשים לרפא את עצמם בתחום כזה או אחר, אבל את/ה לא רופא/ה, את/ה מי שאת/ה.
4. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כציוני, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, ולא כדמות חלוצית, ששייכת לאיזושהי אידיאולוגיה שמבדילה את עצמה מהאחרים, אבל את/ה לא ציוני/ת, את/ה מי שאת/ה.
5. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כפוליטיקאי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, עובד למען הציבור, אבל את/ה לא פוליטיקאי/ת, את/ה מי שאת/ה.
6. כאשר מישהו מגדיר את עצמו כיהודי או נוצרי או מוסלמי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צרכה להיות עניינית, כלומר את/ה משייך את עצמך ליהדות, או לנצרות או לאסלם או לכל דת או כת, אבל את/ה לא יהודי או נוצרי או מוסלמי את/ה מי שאת/ה.
שמות תואר, כמו: אמא, אבא, ספיידרמן, סופרמן, מלאך, מורה, ליצן, זמר, שחקן, שדרן, שוטר, חייל, אומן, במאי, מדען, מורה, פיזיקאי, מרצה, נהג, ראש ממשלה, עו"ד, שופט ועוד... כולן דמויות דמיוניות, והם אינן מייצגות את האני העצמי האמיתי, כלומר את הזהות האמיתית, אלא תדמית בלבד.
מצבים רגשיים שגורמים לנו להתנהג בהתאם לרגשות, גורמים לכך, שכמספר האפשרויות הרגשיות שגורמות למצבים התנהגותיים, כך גם מספר הדמויות שאנחנו יוצרים לעצמו בתודעתו.
כלומר, אורח חיים אמוציונלי שמשקף את הרגשות הפנימיים, כמו למשל הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, הנאה, תשוקה ועוד, וגם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, דיכאון, ייאוש, חרדות, עצבים ועוד, גורמים לנו לשנות את ההתנהגות בהתאם לכל רגש ורגש, כאשר כל רגש יוצר דמות תודעתית שמוחשית כתדמית.
- כאשר אנחנו כועסים, הדמות הרגשית, יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו אוהבים, הדמות הרגשית, יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו מפחדים, הדמות הרגשית, יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו צוחקים, הדמות הרגשית, יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
ברוב המקרים הדבר נעשה שלא במודע. רק כאשר אנחנו רגועים, כלומר, כשאיננו מפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים באופן ברור יותר.
לכן, בן אנוש רגוע הוא ללא הדמויות, שיוצרות את התדמיות. התדמית, מנתקת אותנו מזהותינו האמיתית ומהמציאות האמיתית, ולכך יש השפעות בריאותיות.
לסיכום, בן האנוש שעדיין בחיפוש אחר זהותו האמיתית, שנמצא בשלב של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, חי את חייו כאשר הוא מפעיל את גופו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבו בלבד, שבעקבותיהם באות המחשבות והדמיונות, שיוצרות את התדמיות, מצב זה יוצר אורח חיים שהוא אמוציונלי, שאינו מתאים להפעלה ותפקוד הגוף הפיזי, ואינו תואם למהות ומטרת החיים, וללא כל רוגע פנימי, שיכול לאפשר את הרציונאליות, את השפיות, ואת ההתייחסות העניינית למהות ומטרת החיים. כתוצאה מכך, נוצרו להן התדמיות.
המסר: שם תואר משקף את התדמית. הרגשות הפנימיים, משקפים את הדמויות, שיוצרות את התדמיות החיצוניות בחיינו. וכן, גם כל התייחסות שהיא אינה רגועה ועניינית, שמתאימה לזהותינו האמיתית, יוצרת את התדמית, להבנתי.
