יקירתי - שנה כבר חלפה. החיים לוקחים אותנו בלי שנעצור רגע לבכות. אתמול הייתי אמור לטייל ביפו. לא רציתי לזכור את המקום אחרת מלבד הצורה שאותו אני מכיר - איתך.
איתך של אהבה שאינה תלויה בדבר. כשטיילתי ביפו פתאום הרגשתי כאילו חזרתי אחורה שנה, חוף הים שבו דיברנו וטיילנו, שבו לראשונה העזת לבכות לידי וגיליתי שאת הרבה יותר רגישה ממה שאת מפגינה. נזכרתי איך יומיים לאחר-מכן חזרת מטיול ולמרות העייפות, הגעת לבקר אותי, ומבקשת להפיג את השעמום והעצבות.
רוצה להראות לי כמה אפשר, כאילו שלא אהיה שם יותר. אבל יותר מכל התגעגעתי לתקופה הזו כי לא חשבנו זה על זו במובנים אחרים, לא חששנו או פחדנו לפגוע, להזיק או לחטוא אחד כלפי השני, היינו חופשיים, כל אחד בחייו, באמונותיו, באהבותיו ולדעת שאי שם יש את השני לתמוך, ולהיות חבר.
לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר, דבר שעדיין מדברים עליו בחברה הדפוקה שלי. המימד שתמיד דיברת עליו היה שם, לזה לא נוכל להתכחש. אבל למה שניתן לזה להרוס, מוטב להשאיר את זה כזיכרון טוב לפחות עבורי וזהו.
אודה ואתוודה, לא היה לי קל כשאמרת לי לשחרר אותך ופנית לאחר. הדמעות היו לנחלים, אבל הבנתי שיש פעמים שאנו כואבים ומוטב שזה יקרה על-ידי אלו שבסך-הכל רוצים בטובתנו, גם אם זה כואב. שם בראש הבנתי שזה היה וזהו.
המון דברים נפלאים שקרו לי בזכותך אינו מקרי עבורי. כנראה שהייתי צריך להגיע לזה דרך מישהי שבאמת רוצה בטובתי בלי אולי.
רק שתדעי שאת האדם הקרוב ביותר אליי ובעצם האדם שהגיע אליי הכי קרוב שיכול להיות, לומר את כל שבליבה עליי לטוב ולרע, גם אם לפעמים זה יוצא בזעם.
רבי נחמן טבע משפט שקצת עוות. הוא אמר: "דע בני כי עליך ללכת על גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל". גשר צר, בלי תהום משני צידיו, אינו בעיה. התהום היא שיוצרת את הסיכון. הדברים שאנו עוברים בחיים אינם מסוכנים. הם מסוכנים רק כאשר אנו יוצרים תהום לצידם, מעלים אותם לגבהים שיוצרים את הפחד.
זהו, לא יודע מה פתאום קרה לי שכתבתי את כל זה, אבל היה חשוב לי שרק תדעי.
האביב המתקרב צופן בתוכו התחלות חדשות
לי
ולך
לשנינו בנפרד
אוהב
