הרב יעקב
איפרגן, המכונה הרנטגן, נחשב כאחד שיש ביכולתו לקבוע את גורלם של הזקוקים לו.
האנשים שזקוקים לרב, צריכים את עזרתו ותמיכתו במגוון רחב של נושאים הקשורים לעצמם, כמו: בריאות, פרנסה, קריירה, זוגיות, תיקון ועוד, וגם לגבי המציאות שבה הם חיים ו/או רוצים לחיות בה.
אז, איך הוא עושה זאת? אז זהו, שהוא אינו עושה זאת.
מי שכן עושה זאת, הוא האלוהים. כך, לדעתו של הרב ולדעת מאמיניו.
האם כך הדבר? הדבר אינו כך. למה, הדבר אינו כך?
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו להבנה לזהותנו האמיתית. כתוצאה מכך, היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, נעשית באופן שגוי, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לנושא הדתי אין כל קשר לנושא הרוחני.
אמונה באלוהים, היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכל.
אלוהים של הדתות הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית. הדת היא פולחן רגשי, שמאפשר למאמינים להרגיש טוב עם עצמם, כמו כל פולחן רגשי אחר שיצרנו לעצמנו, כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ולא רע, אם זה ספורט תחרותי, פוליטיקה, מלחמות, יחסי מין, אוכל, מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, אסטרולוגיה ועוד.
למה?
לנושא הדתי יש אך ורק קשר לתהליך החקירה והלמידה ההתפתחותית שלנו מבחינה אבולוציונית קוסמית, בחיפוש שלנו אחר זהותנו ומהות ומטרת חיינו.
את הנושא הרוחני יהיה ניתן להבין אך ורק באופן רציונאלי, ענייני, אם נפתור לעצמנו את החידה, לעצם קיומו של בורא לכל.
לכן, פתרון החידה לעצם קיומו של בורא ולכל הנושא הרוחני ייפתר אך ורק כאשר נתרגם את עצמנו באופן האמיתי ונתחבר לעצמנו, לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא יהיה ניתן יהיה לפתור את החידה לנושא הרוחני כל עוד אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
רמת מודעות זו, הביאה את המאמינים לחשוב שקיים כוח עליון, שבמקרה של הרב יעקב איפרגן, אשר נחשב כיהודי ומאמיניו גם כן, שהכוח העליון הוא אלוהים.
לכן, כל הנעשה נעשה בשם, מטעם וכדבר האלוהים, מעשים ואירועים אלו נחשבים כניסים, שכוח עליון ביצע אותם. הרב יעקב איפרגן, נחשב כצינור, כמקשר, כשליח האלוהים, שעושה את דברו.
הרגשה, מחשבה דמיונית זו מנתקת אותו מזהותו האמיתית. כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותו האמיתית, אין לו וגם לנו בשלב זה בהתפתחותנו כל מושג ליכולות שלנו.
כתוצאה מכך, מרגיש, חושב ומדמיין הרב יעקב איפרגן, שמה שהוא עושה, לא הוא עושה זאת, אלא אלוהים. כתוצאה מכך, מרגיש, חושב ומדמיין המאמין ברב יעקב איפרגן, שהרב הוא הצינור שמקשר בינו לבין האלוהים.
הנזקק שבא לרב יעקב איפרגן אינו נמצא ברמת מודעות, ולכן הוא אינו מבין מהן יכולותיו, ולכן הוא נזקק לשרותיו של הרב.
כלומר, גם הרב וגם הנזקקים אינם מודעים לעצמם ולכן הם גם אינם מתרגמים את יכולותיהם, בגלל שהם אינם מחוברים לזהותם האמיתית.
אם כך, מה קורה?
מה שקורה בקשר שנוצר בין הנזקק לרב הוא, שהנזקק, אם הוא רק היה במודעות עצמית, והוא היה מבין את יכולותיו האישיות, הוא לא היה צריך את הרב.
למה?
כיוון שמה שהרב עושה יכול גם הנזקק לעשות, רק מה שמונע מהנזקק זה הפחד והחרדה, ומה שחסר לנזקק אלו הם התובנות לתיקון העצמי, כך שהנזקק בעצמו ולעצמו אינו יכול לתפקד. ואילו, אם הרב היה מבין מהם יכולותיו האישיות, האלוהים שהוא מאמין בו לא היה בו צורך.
כתוצאה מכך, שגם הרב וגם הנזקק לו, אינם מודעים לעצמם וליכולותיהם ולמציאות שבה הם חיים, נוצרו להן כל הדתות למיניהן שמאמינים באלוהים.
כלומר, כל הבלגן נוצר בגלל שאנחנו לא מכירים את עצמנו. בגלל שאנחנו לא מכירים את עצמנו נוצרים להם כל הבעיות, על מגוון הנושאים.
למה?
כי אנחנו חיים על-פי רמת מודעות שכמעט ואינה קיימת כיום.
מודעות עצמית מאפשרת לנו את הבריאות, והיא גם מאפשרת לנו ליצור את המציאות שבה אנחנו חיים.
על הכל אנחנו אחראיים.
לכן, אם טעינו, צריכה להישאל השאלה, היכן טעינו?
טעינו, אפשר לתקן.
במידה ורמת המודעות שלנו שמיטבתה באורח החיים שלנו אינה מתאימה ליכולותיו של הגוף הפיזי שלנו, נוצרות להן כל הבעיות הבריאותיות.
במידה ורמת המודעות שלנו אינה מותאם למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית, נוצרות להן כל הבעיות במציאות שיצרנו לעצמנו.
כמה דוגמאות, מכתבת התחקיר ששודרה על הרב, בערוץ 10: המקרה המשמעותי ביותר שהוזכר, היה על בחורה צעירה שהייתה נכה והרב הצליח לגרום לה לקום וללכת. מעשה זה נחשב כנס, מעשה של כוח עליון, אלוהים הוא שהיה מעורב בנס.
האם כך הדבר? הדבר אינו כך.
למה?
כיוון שמה שמנע מאותה בחורה צעירה לקום מהכיסא וללכת, היה חוסר המודעות שלה למצבה.
כאשר, מישהו אינו מודע למצבו וליכולותיו, והפחד גורם לו לחרדה שמשתקת אותו ואינה מאפשרת לו לקום וללכת, הוא יכול לחיות כך את כל חייו מבלי לבצע לעצמו את התיקון.
מה הקשר לרב?
הרב, שמרגיש, חושב ומדמיין, שהוא עושה את דברו של האלוהים, כשבפועל יש לו את היכולת האישית לאבחן ולעזור לנזקק אך הוא אינו מודע לכך, מצב זה מאפשר לנזקק להאמין באלוהים דרכו, ובכך לבטוח ברב בבקשתו לביצוע הפעולה.
כלומר, הידע על היכולת של הנזקקת לקום מכיסא הנכים היה קיים אבל רק אצל הרב, אך הוא אינו מודע לכך, ולכן הוא חושב שאלוהים יידע אותו על כך.
מצב זה, משקף את הקונפליקט התודעתי, שנמצאים בו המאמינים באלוהים. כשבעצם, האלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין שחושב שהוא מדבר, פונה, מתפלל אליו. כשבעצם המאמין מדבר, פונה ומתפלל לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך.
כמובן שזכותו של כל אחד ואחת לחיות את חייהם בהתאם לרצונם.
דוגמה נוספת מהכתבה ששודרה: זוג הורים, שהאישה לא הייתה יכולה להיכנס להריון, באו לרב, כדי לבקש את ברכתו. לאחר שהזוג קיבל את ברכתו של הרב, האישה נכנסה להריון.
לדעת הרב אלוהים היה מעורב בנס.
לדעת הזוג, הרב שמשמש כצינור, כמגשר, אלוהים עזר בביצוע הנס.
האם היה כאן נס? התשובה היא לא.
אין כזה דבר ניסים, או מעשה שהוא נעשה על-ידי כוח עליון. מה שכן קיים, זהו חוסר ההבנה שלנו ברמת המודעות כיום למקרים שקורים לנו.
אם כך מה קרה?
ישנם מקרים, שהאישה אינה יכולה להיכנס להריון כתוצאה מבעיות כאלו או אחרות. היכולת של האישה ברוב המקרים, להביא את מצב גופה שיאפשר לה להיכנס להריון היא אך ורק שלה, הגוף הפיזי הוא אך ורק שלה, היא זו שמפעילה ושולטת בגופה, ברמת המודעות שלה מה שהיה חסר לה, זה הידע והתובנות ובעיקר הביטחון ביכולות שלה.
לכן, כאשר האישה הגיעה לרב היא אפשרה לעצמה לבצע את התיקון העצמי בעזרתו של הרב, שאיפשר לה להאמין ובכך היא ביצעה לעצמה את התיקון.
צריך לזכור שלגוף הפיזי שלנו יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אך רוב האנשים אינם מודעים ליכולותיהם.
מסקנה: רמת המודעות שלנו כיום אינה מאפשרת לנו להתאים את אורח החיים שלנו ליכולת התפקוד של גופנו הפיזי, לכן אנחנו שוחקים אותו ובכך פוגעים בבריאותנו. כמו-כן, אורח החיים שלנו אינו מותאם למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
רמת מודעות זו יוצרת את כל האי סדר בחיינו.
סיכום: הרב יעקב איפרגן עוזר לאנשים שצריכים וזקוקים לעזרתו, וזה בסדר. חשוב להבין, שאין במעשיו ניסים או התערבותו של כוח עליון. אלא, יש כאן איש שיודע לאבחן ויש אנשים שצריכים את עזרתו באבחון.
כלומר, ההתייחסות צריכה להיות כך, שרמת המודעות של הרב מתקדמת יותר יחסית מאותה רמת מודעות של אותם האנשים שצריכים וזקוקים לו.
המסר במאמר: רק בן האנוש בעצמו יכול לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ולבנות את גופו הפיזי. ידע זה, אינו קיים במודע אצל המאמינים, כיוון שהם מדמיינים שהכל נעשה בידי שמים. מצב זה יוצר מציאות, שבה המאמינים יוצרים תלות ברבנים, שכביכול עושים את דבר השם, מה שאינו מתורגם באופן הנכון, להבנתי ומניסיוני.
