בדיוק כמו שירה המפורסם של נעמי שמר, הבורא נתן לאדם אותם שני כוחות גדולים המנוגדים זה לזה שהם מעין קרש ההצלה של האדם.
הדבש והעוקץ, הטוב והרע.
השאלה היא כמובן רע למי? ישנם בטבע אין ספור דוגמאות לכך שהרע הוא עניין של פרספקטיבה.
למשל בלידה, ישנם הצירים שהם ייסורים קשים גם לאמא וגם לתינוק.
איש לא יעלה בדעתו להתחשב בעובר שמבוהל כי דוחפים אותו מהסביבה הטבעית שאלייה התרגל ב-9 חודשי הלידה, כי זה ברור לכולם שזאת היא הדרך היחידה להעניק לו חיים ראויים.
לא חשוב אם כואב לו, לא חשוב שמנתקים אותו ממקור המזון היחידי שלו עד עכשיו, חשובה התוצאה.
ככה עלינו להסתכל על הצרות המגיעות לנו מלמעלה, מהבורא.
גם אם לא ברור למה מגיע לנו לסבול שוב אחרי כל מה שכביכול עברנו בשבילו.
ידוע שאחרי אור גדול מגיע חושך גדול עוד יותר.
הגדיר זאת בעל הסולם בצורה הטובה ביותר כשאמר "לזה הביא קדושת היום" כלומר דווקא בזכות זה שהצלחת להתגבר על החושך הקודם זכית לקבל את החושך החדש.
כי איך יהיה אפשר לו להתקדם עכשיו כשהתגבר על המכשולים אם לא דרך מכשולים חדשים?
לכן אל יבקש האדם הסוף למכשולים כי אם את הכוח להתגבר אליהם.
כפי שאדם המהלך בדרך לא יכול להמשיך להתקדם ולו צעד אחד נוסף ללא רגל שמאל.
ואז הוא יכול לברך בלב שלם על הדבש ועל העוקץ שמור אלי אלי הטוב.
