שאלה: איך רצוי להתייחס לנושא חזקת הילד?
תשובה: כאשר זוג נפרד, ויש להם ילדים ביולוגים משותפים, והזוג החליט שלא לחיות יותר ביחד באותו הבית, נשאלת השאלה, במחיצת איזה הורה רצוי שהילד ישהה?
כיוון שכיום בחברה המודרנית הזוגיות היא מורכבת יותר, והיא לא רק בין גבר לאישה, במאמר זה ברצוני להתייחס למקרה שבו זוג הורים, שהם גבר ואישה עם ילדים ביולוגים משותפים ושכולם בריאים, החליטו להיפרד, וזאת כיוון שבמקרים השונים, המצב מסובך הרבה יותר, אבל ניתן להבין מהמאמר איך רצוי להתייחס לנושא.
כמה דברים שכדאי לדעת.
זוג שמחליט לפרק את המשפחה, צריכים להבין שמבחינתם, הם היו הבסיס לניסיון ליצירת שושלת. לכן, כתוצאה מהרצון שלהם להיפרד מסיבה כזו או אחרת, הזוגיות התפרקה, המשפחה התפרקה, וכך גם הניסיון ליצירה ובנית השושלת. מצב זה של פירוק המשפחה שיש בה ילדים ופירוק תהליך בנית השושלת משפיע מצפונית על ההורים, ועם ההרגשה המצפונית הרעה הזו הם יצטרכו לחיות.
ההרגשה המצפונית הרעה הזו, נמצאת אצלם במודע או שהם אינם מודעים להרגשה המצפונית שבם, אך ההרגשה המצפונית קיימת, והיא תלווה אותם בחייהם.
למה? כיוון שמהות החיים בנושא הזוגיות היא ליצור משפחה עם ילדים, ובניה ויצירת שושלת יציבה ובריאה לדורי דורות, ואת זה הם לא יממשו, למרות שניסו.
כאשר זוג הורים, שיש להם ילדים ביולוגים משותפים, מחליטים להיפרד ולא לגור ביחד יותר, עצם השינוי מפחיד, מבהיל ומבלבל את הילדים.
הבהלה, הפחד והבלבול והסבל שכרוך מעצם השינוי, ילווה את הילדים בחייהם, ובשלב מסוים בחייהם הם יצטרכו ללמוד איך להירגע, ולעשות לעצמם את הסדר התודעתי החדש הברור והשפוי יותר, גם לשם מימוש מהות חייהם מהבחינה הזוגית והמשפחתית, וגם לתיקון שאר הבעיות האישיותיות שנוצרו אצלם כתוצאה מהשינוי, ובתקווה שהזוגיות שתהיה להם תתממש על בניה עם בסיס איתן, יציבה ובריאה יותר, לשם הקמת משפחה עם ילדים ויצירת השושלת.
בחזקת מי צריך להיות הילד לאחר הפרדה?
לפני שאכתוב את דעתי בנושא, כמה דברים שכדאי לדעת.
כאשר זוג, גבר ואישה מחליטים להביא ילדים לעולם, הם מקיימים יחסי מין לשם מימוש מטרתם. כאשר זרעו של הגבר מפרה את הביצית של האישה, נוצר ברחמה של האישה העובר. העובר שנמצא ברחמה של האישה, תלוי לגמרי באם. העובר תלוי באם, וזאת כדי לחיות ולשרוד, והוא תלוי באם לשם הבניה הפיזית, הגדילה וההתפתחות, המתרחשת באופן אינסטינקטיבי בתוך רחמה של האם, כתשעה חודשים לערך.
לשם כך, העובר צריך את כל הנושאים שמרכיבים ומאפשרים לו לבצע זאת, אם זה את הקשר, את הידע, את החום, את השמירה, את ההגנה, את המזון, הנוזלים והחמצן ועוד, ואת כל זה הוא מקבל מהאם.
העובר שנמצא בתוך רחמה של האם הוא מוגן ושמור, ותוך כדי הגדילה ברחם, העובר לומד ומחקה את אימו, ועם דפוס ההתנהגות הרגשי שהוא לומד ומחקה את אימו, הוא מתחיל לגבש לעצמו את אישיותו הרגשית, שתואמת לאישיותה של אימו בעת תהליך ההיריון, ולכן הוא תלוי באם גם מהבחינה הרגשית.
כלומר, האם משמשת לעובר כהשתקפות לאישיות שהוא מעצב לעצמו, ולכן התלות באם היא מוחלטת.
צריך לזכור, שהתקשורת בין האם לעובר היא באמצעות שפת הטלפתיה, תקשורת זו מתרחשת מרגע תחילת תהליך ההפריה של הביצית. כלומר, כל הידע לבניה עצמית של העובר, משודר מתודעתה של האם לתודעתו של העובר, ובאמצעות האנרגיה שהוא ניזון מהאם, אשר מסופקת לו מהאם שברחמה הוא שוכן, הוא בונה את עצמו באופן עצמאי.
ידע זה לתהליך, אינו קיים במודע, אלא בתת מודע.
לאחר הלידה, התינוק עדין ממשיך וצריך להיות תלוי באם, ולקבל את הטיפול והצרכים שלהם הוא זקוק וזאת כדי לחיות ולשרוד. כל ניתוק של התינוק מהאם לאחר הלידה, יגרום לו לטראומה, וגם כילד.
למה? כיוון שהחופש מהצורך והנזקקות של הילד מהאם, צריך להתבצע לאחר מעבר של כמה וכמה שלבי גדילה והתפתחות. צריך לזכור, שמאז תהליך היווצרותו של הוולד ועד יציאתו לאוויר העולם כתינוק, הוא אינו יכול לזהות אף אחד אחר מלבד את אימו, מבחינתו היא היחידה שקיימת.
חשוב לדעת, שהתינוק אינו יכול לראות את עצם קיומו בעצמו, אלא אך ורק את עצמו דרך אימו.
כמו-כן, התינוק אינו מכיר את אביו הביולוגי, התלות המוחלטת שלו היא באם בלבד, שרק אותה הוא מכיר. בשלב מוקדם זה בחייו של התינוק, הטיפול צריך להיות של האם בלבד. במידה והאב או מישהו זר אחר, מלבד האם יטפל בו, הדבר יצור בו בהלה, פחד ובלבול, בגלל כמו שצינתי שהוא אינו מכיר אף אחד אחר, אלא אך ורק את אימו.
תהליך ההכרות והחשיפה של התינוק עם המציאות החדשה שאליה הוא נולד, צריכה להיות באופן זהיר, כיוון שאם הדבר לא יעשה באופן הזהיר, התינוק יכול להיבהל לפחד ולהתבלבל, מצב טראומתי זה ילווה אותו בחייו. המציאות החדשה שאליה התינוק נולד לאחר הלידה, כוללת בתוכה גם את האב. התינוק והאב שאומנם מבחינה גנטית, ביולוגית הם שותפים, אך את האב התינוק אינו מכיר.
החשיפה לאב, צריכה להיות גם כן באופן זהיר, במידה ולא כך יעשה, כמו שצינתי, התינוק ייבהל ויפחד, ועם המצב הטראומטי הזה הוא יצטרך לחיות.
החשיפה לאנשים זרים, צריכה להיות בשלבים הרבה יותר מאוחרים של הגדילה וההתפתחות של הילד.
כיום, לרוב נמדד התהליך לגדילה ולהתפתחות במושגים של זמן של שנים. אך מימד הזמן מטעה, כיוון שכל עובר, כל תינוק, כל ילד, ואף כל מתבגר ומבוגר יש לו את הקצב שלו לגדילה ולהתפתחות.
מציאות זו, מצריכה מהאם להיות במודעות עצמית ולהבין את השלבים, ובהתאם למימוש כל שלב ושלב לבצע את השינוי. השינוי צריך להתבצע כך, שכתוצאה מהמצב החדש שנוצר, האירוע לא יגרום לטראומה.
לכן, בשלבים הראשונים, חזקת הילד צריכה להיות אצל האם, עד השלב שבו הילד יגדל, יתפתח, וישתלב יחסית במציאות החדשה שאליה הוא הגיח לאוויר העולם.
כשהרעיון הוא לנטרל או להקטין עד כמה שאפשר את הפחד, הבהלה והבלבול, מהשינויים ומהמעברים מאירוע לאירוע עד לאפשרות לחזקה המשותפת עם האב.
כשמגיע השלב, שבו הילד מוכן לחזקה משותפת, ההתחלה של המפגשים צריכה להיות לעתים רחוקות יותר, ובהתאם למערכת היחסים שמתפתחת ביניהם ומתוך רצונו ובחירתו של הילד, להגיע למצב שבו המפגשים יתרחשו לעתים קרובות יותר, רצוי לא לכפות על הילד קצב אחר משלו.
מסקנה: בשלבים הראשונים לגדילה ולהתפתחות, רצוי שהילד יהיה בחזקת האם בלבד. כאשר הילד עובר את השלבים הראשונים, והוא התרגל והסתגל למציאות שבה הוא נולד וחי, ולאחר שהילד למד להכיר את אביו הביולוגי, רצוי לתת לילד לבחור ולקבוע מרצונו החופשי את הסידור אצל מי להיות, מתי להיות וכמה להיות.
סיכום: המדענים קבעו, שהידע הגנטי מועבר באמצעות המפגש, שבין הזרע לביצית. אומנם כל מרכיב מגופנו הפיזי, נושא בתוכו את הגנים שלנו, וכך גם עם הזרע והביצית, אך לא כך מתרחש התהליך, מרגע המפגש בין הזרע לביצית, מעצם הריאקציה, נוצרת התודעה של העובר. התודעה היא מי שאנחנו, בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי.
הגוף הפיזי הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים. כלומר, בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי. הידע הגנטי האנושי, שנאסף ונצבר לאורך הדורות, עובר באופן טלפתי מדור לדור, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לכך.
התודעה של מי שעתיד להתפתח כעובר, ניזונה מהידע הגנטי, שהיא קולטת ושמשודרת מהאם לתודעה של מי שיתפתח כעובר באופן טלפתי, לשם הבניה העצמית. למימוש הבניה הפיזית העצמית של העובר ברחמה של האם, העובר ניזון מהאנרגיה של האם. מציאות זו יוצרת קשר טלפתי מיוחד שבו העובר, התינוק, הילד, עד שלב מסוים בחייו, נמצא בתלות מוחלטת באם.
התינוק, הילד, צריך וזקוק ותלוי באם, כדי לחיות ולשרוד ולשם הגדילה וההתפתחות שלו, עד השלב שבו הוא משתחרר מתלות זאת, ואת המצב הזה האם צריכה לזהות ולשאוף להגיע אליו ולשחרר אותו, לשם צבירת ניסיון חיים וצבירת הידע, לשם ההתפתחות האישית שלו.
משלב זה שבו הילד חופשי מהתלות המוחלטת שלו באם, שלב קריטי כדי לחיות ולשרוד, רק אז ניתן ורצוי לתאם עם הילד על המשמורת המשותפת עם האב.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, וכשמבינים את התהליך הטבעי לא צריכים חוקים לחוקק בנושא זה.
חשוב להבין, שהתינוק או הילד הם אינם בובות, שצריך לריב ולהילחם על חזקתם, להבנתי.
אני ממליץ לקרוא את המאמרים שכתבתי בנושאים הבאים: תודעה, חיים, זוגיות, יחסי מין, לידה, היריון, היריון כניסה, מודעות עצמית, רוגע ושלווה, רגשות, חינוך, מערכת היחסים במשפחה, משברים רגשיים, רוגע, אהבה, אבולוציה, הורים, אבולוציה, ועוד.
יוסי קרמר - מייעץ למודעות עצמית והתפתחות אישית.
