סלע קיומנו

הנה הוטחנו שוב אל מציאות חיינו המתעתעת ושוב נופץ דימוי ושוב פיכחנו אשליה מה לא ניסינו בחיינו? הגד מה לא? אמור וננסה! הורה ונעשה! השמע ונישמע! האם אמרת: לא ניסיתם את העקידה?!... זה המחיר שתבקש? הלזאת כיוונת באמת? הזאת היא מציאות חיינו? האם לעקידה הזאת תחפץ? האם בבוא השחר, תיוותר שבע?... הנה אנחנו דוממים נאלמים, הטה לבך, הננו מסכיתים מדוע אין לנו תשובה? הוטחנו שוב אל סלע אל מציאות קשה האם נותר עוד שמץ אשליה? חיינו דואבים ההתפכחות קשה לנו מדי לשווא נתור אל דרך חזרה. הנה אנחנו! נכונים לעקוד! הראה לנו מזבח! הצג לנו מאכלת! היכן שעיר קרבן הזבח? היכן פועה שה העולה? האל השה הזה כיוונת?! שלחתנו אל הסבך? הנה בסבך נלכד הנער עקוד מוכן! שבוי לכוד כלוא! נפקיר אותו כבול, מתוך הסבך אותו נניח לפניך, חי ונושם, קולו אובד, עיניו דומעות, הנה עקוד אל המזבח לכבודך. מופקר למזלו, מופקד לגורלך. קח! שחט! אתה! ושבע לך! אכזר מכל! רק זכור! הפעם זה באמת הנער!... זבחים עולות וקרבנות, מאכלות, עוקדים ועקודים. גרמים, גידים ונתחים הם מציאות חיינו דומעת, מדממת, נוקשה ובוגדנית עיקשת וקשה כסלע. חבול חבוט סדוק ומנופץ הוא, סלע קיומנו, אך אין לנו בלתו.