ברוך השם זכינו לעשות תקיעות השנה בדרומה של ארצנו. בתחילה הלכנו לאותו צדיק בעל ייסורים שגר ברובע היהודי העתיק שבעיר הקודש חברון. לפני כן, כנהוג, הלכנו לטבול במקווה שבו היו כבר חסידים זריזים שהתקבצו מכפרים סמוכים וחוות המתקראין "מאחזים", טובלים ושמחים לקראת היום הקדוש.
אחר כך הלכנו לאותו צדיק שהתבונן בנו בעיניו הכחולות ומתוך עומק עיניו שכבר ראו הרבה, נשקף כל הצער והדאגה לעם הקודש בארץ חמדת הקדש. אבל הוא בירך אותנו במאור פנים מתוך שמחה וטוב לבב וביטחון, והודיע ש"הכל טוב". מיד התחזק ליבנו בשמחה ונפרדנו ממנו כנהוג בצעדים אחורה והלכנו אל הסבים והסבתות הגרים במערה והתפללנו ליד ביתם במדרגה השביעית וביקשנו שיתפללו עלינו ועל כלל עם ישראל.
תפשנו משם בעל עגלה אחד, עבדקן עם "ביקס" ("רובה" בלשון הקודש) וזה הביא אותנו עד לצומת דרכים הידועה כצומת קריית ארבע שהיא עיירה על-שם ארבעה אבות השוכנים בסמיכות. ומשם הגיעו חתננו ובתנו ונכדנו הגרים בעיר הקודש תל אביב-יפו ולקחו אותנו לדרום הרי חברון. בדרך עברנו במקום שבו הישמעאלים רצחו בחודש אלול ארבעה מבני עמנו ולא רחוק משם עוד יהודים מפרק לפרק - כנהוג אצלם.
אחר-כך הגענו אל עיר הקודש תובב"א 'אביגיל' וגם מכונה "מאחז". והגיעו עוד מבני משפחותינו הי"ו ונכנסנו ל"הכנסת אורחים" ד'אביגיל', שהיא בבתי אנשי חיל יראי השם ולוחמים בצבא ישראל גיבורי חיל לעשות דבר ה' במלחמותיו, שמסרו לנו בתיהם לחג - כמנהג ישובי המקום. ובבית אחד ראינו בתמונות שאותו בעל-הבית, גיבור חיל, נין ונצר לאדמו"רים מקהילות ישראל אשר באירופה, ועכשיו הוא קצין גדול ובן תורה, ורחב ליבנו על שום ראייה בעין בעין בשוב ה' את שיבת ציון.
וכך נוהגים בקהילת הקודש אביגיל תובב"א: נוהגים החסידים שם להתלבש בבגדיהם החגיגיים, בהם הרבה לבן וחולצות רועים ללא צווארונים שאסורים מפני הבורגנות, ויוצאים הם עם זאטוטיהם ונשותיהם אל רחבת בית הכנסת הגדול שבכיכר העיר.
ושם כבר יושבים חיילים עבריים עם 'ביקסים' גדולים מפני הרשעים הישמעאלים שפעם היו מצחקים בנו וזה איזה אלף שנים ויותר - מאז נוסדה דתם, שולחים בנו ידיהם ומציקים לקהילות ישראל בחטיפות, בהמרות דת ובגזרות שמד. עכשיו, בחסדי השם נשתנו העיתים לטובה ואנו משיבים להם כגמולם. ויתר על כן לקחנו את אדמת ארץ קודשנו חזרה שגזלו והשיבונו את הגזלה לבעליה שהנחיל לנו את נחלתו. והוא ישיב לנו כגמולנו על כך.
אחר-כך נוהגים בני אביגיל ואורחיהם להיכנס לקלויז המרכזי. וזאת לדעת - באביגיל לא נבנו בתי כנסת לפי בעלי המלאכה ו'שטיבעלים' - לפי החסידויות; אלא שכולם מתפללים שם בני מנהגים ועדות שונות - הכל לפי החזן. התפללתי שם 'לפני העמוד' מוסף אחד כמנהג חסידי גור וגם שרנו שם את "וייאתיו" ו"היה עם פיפיות" בניגוני בית המדרש הגדול של הרבי ב'גורא' שליד ורשה. וחתניי עימי. והיו הניגונים עושים דרכם צפונה אל מערת המכפלה הנשקפת משם וראינו הניגונים והתפילות מתקבצים ביחד עם תפילות עמך ישראל מכל קצוות העולם, מתכנסים אל פתח שער גן-עדן שבחברון תובב"א, ומשם מתרוממים מעלה-מעלה באורות גדולים עד מאוד, שנמשכים מאז ראש השנה אל יום הכיפורים הזה הבא עלינו לטובה.
וביום הכיפורים הזה ייתכנו באביגיל עוד צעירים בני חיל שלחמו יחדיו במלחמות ישראל מעדות שונות - אלה ששומרי שבת וחבריהם - ה' ישלח להם מאור גדול ביום הקדוש, וישירו תפילות וניגונים בנחת רוח ובסערה, בהשתוקקות ובשמחה, לנשגב לבדו השוכן עליהם ועל המדבר הגדול והצהוב הסמוך אליהם - שפעמי דוד מלכנו עם צאנו עדיין נשמעים שם.
יהי רצון שתפילתם ותפילת כל הדרים במסירות נפש במאחזים, בהתנחלויות וביישובים - ערי אלוקינו, יסנגרו על עמך ישראל, בכל מקום שהם לטובה ולברכה.
