הרלב"ג, רבי לוי בן גרשון, מתפעל בפירושו לתורה (פרשת שמות) מיראתן של המיילדות העבריות כמו גם מחוכמתן.
השילוב של יראת שמיים וחוכמת הארץ היה נחוץ להן לשם הישרדות - הישרדות עם ישראל והישרדות בתיהן של המיילדות העבריות אשר הפרו דבר מלכות ושמו לאל את מצוות פרעה.
יראה כה נאמר בפרשת שמות, ספר שמות, פרק א' פסוקים י"ז עד י"ט:
"ותיראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, ותחיינה את הילדים. ויקרא מלך מצרים למיילדות ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה, ותחיינה את הילדים. ותאמרנה המיילדות אל פרעה, כי לא כנשים המצריות - העבריות, כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת - וילדו".
פרעה לא השכיל להבין מדוע לא קיימו המיילדות את דברו, והעזו להמרות את פיו, במצב בו היה ברור לכל מה דינו של כל מי שמפר את הוראת המלכות.
הרלב"ג מבהיר כי יראת ה' גברה אצל המיילדות מיראת פרעה, ואלה דבריו:
"התועלת השלישי הוא במידות. והוא שאין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאוד, ואף על-פי שהוא מוכרח ומצווה עליהם מהמושל בו, כי הוא ראוי שיירא יותר מהשם יתעלה - אשר הוא מושל על המושל בו - מיראתו מהמושל בו. ולזה תמצא שלא הסכימו המיילדות לעשות מה שציווה להן מלך מצרים להמית הילדים. כי הן יראו השם יתעלה יותר מיראתן אותו [את פרעה]. ולזה יראו מהרע שאפשר שיקרה להן ממלך מצרים".
לשון אחר, המיילדות העבריות הבינו כי המתת הילדים כמצוות פרעה תוציאן לנצח מקהל עדת ישראל, כי הדבר, כמובן, מנוגד לכל מה שלמדו מהאבות ולעומת זאת הפרת דבר המלכות - היא הפרה שקל לטפל בה כפי שאכן טיפלו. מדובר בשילוב של דאגה אישית עם דאגה לכלל עם ישראל, שהן אחת.
המיילדות בחנו את המצב אליו נקלעו בתבונה וביראת חטא, בתחכום ובמורא ה'. לדידן, את פרעה היה אפשר לעבור, אך לא את השם.
והרלב"ג מתפעל מחוכמתן ואומר בפירושו שם:
"ועשו זה בחכמה נפלאה, וזה שבמה שאמרו לו 'כי לא כנשים המצריות - העבריות, כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת - וילדו'".
