בליל הסדר, בכל שנה,
כשקוראים בהגדה - ושואלים מה נשתנה,
וממלאים אחר המצווה החשובה
"והגדת לבנך".
גם מי שלא מאמין באלוהים וביציאת מצרים,
ומתייחס בספקנות לסיפורים על חציית המים.
מוכן להודות כי בזכות המסורת והסיפורים,
שרד עם ישראל שלושת אלפים שנים.
המיתוסים והטקסים, ה-ביחד והמאכלים,
שימרו אותנו בגלות, בכל הארצות ובין כל העמים.
בארבעה בנים דיברה ההגדה.
אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.
כולנו חכמים וכולנו נבונים, וכולנו יודעים הכל,
כולנו לפעמים רשעים, לפעמים מעלימים עין, לא יודעים ולא רוצים לשאול.
בליל הסדר, משתדלים לשכוח את כל הטענות,
ליהנות מהמרור, מהחרוסת, מהקניידלך, מהביצים במי מלח ומהמצות.
בכל שנה אישי (בעלי) שואל במבט מרצין, את אותה שאלה,
"למה צריך לחכות לפסח כדי לקבל ביצים קשות בקערה".
וכמובן, שבכל שנה, מישהו חייב לצחקק בקושייה חדשה,
מדוע אוכלים ביצים במי מלח ולמה אין לכך תשובה בהגדה.
שום דבר לא השתנה, כך חגגו הורינו והורי הורינו,
וכך ימשיכו ויחגגו נכדינו ונינינו אחרי מותנו.
בכל שנה אני מתרגשת מחדש מאותה תובנה,
כך היה וכך יהיה ושום דבר לא השתנה.
אני מאחלת לכולכם המון שמחה,
בריאות והמון אהבה.
שנזכה כולנו להגיע לפסח הבא,
עם כל החברים וכל המשפחה -
הרבה טיולים,
המון בילויים,
הצגות והנאות,
והכי חשוב - לא לשכוח לנשום נשימות נכונות.
