למרות שזה לא נראה כך, העולם מגנה את התנהלות המשטר הסורי בעניין טבח האזרחים בערים דרעא, בניאס ולטקיה. אך הוא לא קורא להדחתו של אסד מחד-גיסא, ולפעולה צבאית כנגד סוריה מאידך-גיסא. קונצנזוס זה טומן בחובו סיבות שונות המעכבות התערבות בינלאומית בנעשה בסוריה.
עורך חדשות החוץ של ערוץ 10 נדב אייל מונה שלוש סיבות מרכזיות לפתרון התעלומה:
1) לא ידוע מי ינצח בעימות זה.
כאשר צרפת, בריטניה וארה"ב יזמו את הפעולה ההתקפית בלוב, הייתה תחושה שקדאפי עומד להיות מודח משלטונו מחד-גיסא, וכן שקיימות קואוליציות רבות-עוצמה המורכבות מכוח מורדים מסיבי שהחליט להפיל את השלטון העריץ. הסיפור הסורי מבחינה זו שונה מאוד. בסוריה לא קיימת אופוזיציה מובהקת שיש לה כוח צבאי שיכול לעמוד למול הצבא הסורי הנחוש. ולכן ההערכות בלונדון ובוושינגטון הן שמדובר בהתקוממות ספורדית שאינה מקיפה את כל העם הסורי.
2) "פרדוקס המלחמה שאינה נכונה".
ההחלטה של נשיא ארצות-הברית לשעבר להתמקד בעירק במקום באירן כתוצאה מהתקפות ה-11 בספטמבר, יצרה סדרת עקרונות אשר הובילו להתערבות בינלאומית במדינה אחת, שיכולה להוביל להתעלמות מוחלטת מבעיה הנוצרת במדינה אחרת. כלומר, עצם העובדה שמדינות המערב מטפלות בבעיה הקיימת בלוב מונעת מהן לטפל גם בבעיה הקיימת בסוריה.
3) אנשי המערב לא יודעים מה תוליד החלפת משטר בסוריה.
אם במצרים היה ברור שהמשטר חייב להתחלף היות שמובארק חולה בסרטן ומבוגר מאוד (כנ"ל גם בלוב, בה משטר חדש יהיה תלוי באמריקנים ובאירופים בשל ההשקעה בעתודות הנפט), בסוריה המצב לא ברור: מחד-גיסא ייחלש הציר האירני המאיים על העולם, מאידך-גיסא יכול להיווצר מצב שמשטר סורי חדש יעזור לאמריקנים לייצב את עירק. אך מצד שלישי יכול ארגון טרור להכתיב את התנאים ולחזק את ציר הרשע.
לא ברור איך יסתיימו המהומות בסוריה. לפי דעתי, הסטטוס-קוו יישמר ולא יופר מחשש לחוסר איזון.