חיינו כמו נדנדה בלתי נשלטת בין אופטימיות של פסגות לבין פסימיות של תהומות. הכל מתנהל בסגנון של הגזמות וקצוות, בין הפסימיסטים לבין האופטימיסטיס וביניהם נמצאים הריאליסטים השקולים.
כל אחד מאלה שותה סוג אחר של קפה, שמסמל את עולמו האחר.
האופטימיסט שותה רק נס קפה, שלדעתו כל מה שקורה זה נס משמיים.
הפסימיסט שותה רק קפה שחור, שעבורו כל מה שקורה זה כישלון, אסון וחידלון.
הריאליסט שותה רק קפה הפוך, כי כל מה שקורה בפועל, זה ההפך ממה שקורה בתקשורת.
