אמנון ברנזון מגיע לגיל 70 - וכולם כאן שמחים נאספו בני משפחתו וגם חברים אורחים נאספנו כולנו כמחווה לאמנון על שָנִים של נתינה כי גם הוא עשה "משהו בשביל ...מדינה". כילד הוא נולד בקיבוץ דפנה, על חיים של כבוד הדדי אך הפילוג המר בקיבוצים מביא אותו אל כפר גלעדי. הוא עדיין ילד אז, בן לאב אידיאליסט ורב זכויות ואמנון מַפנים כל משפט, כל מראֶה ואת ההתפתחויות: היישוב אז בימי המנדט, בתקופת ההעפלה והאב אברהם יוזם הסיוע לעולים ולעלייה הגדולה. הכול נעשה בחשאי באפלה בחופים הלבנים ואמנון לומד הכול: מעשֶׂה אבות סימן לבנים. הוא רץ בחוף לתת למעפילים שמיכות הוא רואה יהודים עולים מארבע רוחות. אביו לוקח אותו לחווֹת הכול, לבקר במעברות והוא לומד פרק במנהיגות ובנתינה ללא תמורות. "גם מהאמא קיבלתי הרבה", הוא אומר נרגש. "למדתי ממנה את שירת הארץ, את העוקץ והדבש". "היא שרה לי כל הזמן, שרה לפעמים בלב נשבר. ומאז תמיד דבר מה מתרונן בי, מתרונן ושר". לאמנון הבכור גם אח בשם אהרון, לימים טייס רב עלילה ושתי אחיות חומה ואסתר - ומשפחתו מלווה אותו באהבה גדולה - סמוך לגיוסו לצבא מת אביו, וזה רגע של שבר מייאש. הקשר נותר, הקול אליו לוחש - אמנון רואה מאז את אביו מלווה אותו כעמוד האש. כשהגיע לצבא שֵרת בלהקת הנח"ל, וזה עשה לו טוב והוא זוכר משם את פּוֹלי, הוא ישראל פוליאקוב. לאחר הצבא היה ממייסדי בימת הקיבוץ כנווה במדבר וכולם זוכרים לו שם את ההצגה "הם יגיעו מחר" לאחר שנים הוא מחדש הקשר עם נירה חברתו מן הצבא וכך נרקם אז סיפור אהבה אמנון עוזב את הקיבוץ לתל אביב אל הלא נודע, אל בשׂורה של חופש ואביב. הוא נכנס להפקת "הלוך הלכה החבריא"- הצגה עם מסר שתמיד נותר . אמנון עובד עם צוות נהדר: עם ליאור ייני, תמי ספיבק ודודו אלהרר . ההצגה של "החבריא" הפכה מאז נכס צאן ברזל בתרבות ובזֶמר ואמנון מאז תמיד עובד עם גופים גדולים, סיפור שאין לו גֶמר. אל "החבריא" רתם אמנון את משרד החינוך בישראל ובתי הספר נתנו משוֹב אדיר לשֶבַח ולהַלל. בשנותיו עם נירה נולדים אסף, יואב ויעל והוא זוכה להיות אבא בישראל. אסף ויואב בנים לשם ולדוגמא ויעל מוכשרת מאוד וגם מרשימה. אמנון ממשיך להזיז הרים, לסלק מוקשים ומכשולים חבויים כי אמנון בכל הפקה והפקה לעולם אינו נרתע מקשיים. אגף הנח"ל תומך בו אז, אלוף שמוליק אייל ועוד חבורה מדהימה והוא מפיק אז את שירי לאה גולדברג, "נסיעה מדומה". המופע הזה מכה גלים ועושה לאמנון ממש טוב כי הוא זוכה לעבוד עם הגדול מכולם, סשה ארגוב. אחד המופעים הגדולים שלו הוא "השטן ואשת האיכר", מופע עם ערך שם הוא עובד עם רפי גרנות ומיכל טל, חברה לאורך כל הדרך. הבמאי היה נדב לויתן והמנהל המוסיקלי אריה לבנון וזה היה מופע רב מכר שהצליח שיגעון. את השטן ואשת האיכר כתב ותרגם דן אלמָגור שירים ותמלילים מושחזים ללא פחד וללא מָגור. ולמען התיעוד התרבותי של המדינה נציין ש"השטן" זכה שנתיים ברציפות כהצגת הבידור של השנה. את השטן ואשת האיכר הוא הפיק בסיוע שלושת הזרמים של התנועה הקיבוצית, שחברו יחד לשירים מדהימים. בהפקה "אני פשוש" עשה מופע מיוחד של ע' הלל לילדי הגן וזכה לחברות ולהפקה יפה עם שלומית אהרון ועזרא דגן. מוזיקה ל"אני פשוש" כתב פעם נוספת סשה ארגוב - פירסט קלַאס ואמנון לא התפשר אף פעם על הטוב ועל האַס. תרמו לחנים ל "אני פשוש" גם שלמה גרוניך ונעמי שמר ולפסקול הישראלי נכנסו בחן ובקלילות זמר ועוד זמר. את שלומית זכר לטוב כשיזם מופע עילית וגם להקה שהשאירה חותם על התרבות הישראלית. הוא צרף לשלומית את להקת אף אוזן גרון והשילוב ההיפר אקטיבי יצר את המופע: "הכול עובר חביבי". היו שם גם עמי מנדלמן, קיקי רוטשטיין ויובל דור והשירים שלהם מאז מתנגנים מדור לדור. את "חביבי" ביים צדי צרפתי, שעשָׂה גם הַעֲמדה של השירים, כתב וערך אהוד מנור והמעבד המוסיקלי היה אלדד שְׁרים. כולם זוכרים לאמנון גם את "לבי שייך לברודווי", הצגת- מחץ מסחריתש"הבימה" בהנהלת שמוליק עומר נתנה לה אכסניה וזה היה להיט. אהוד מנור כתב וערך, ואמנון הפיק בגדול טכסטים קצביים ויופי של מחול. עומר ידע לעצור את התיאטרון הלאומי להפקה של אוהב לא כל יום מגיע מופע של דונלד מֵקיי, שביים את "ברודווי" עם כל הלב. דונלד היה סולן של להקת "אלוין היילי", ממש כַּנָר על כל הגגות וגם כוריאוגרף של "ברנשים וחתיכות" ועוד הצגות. המופע עלה על במות שלוש מאות פעם מופע שכולו חן וקסם ושיכרון וטעם. שנים אמנון הקדיש לקַדם ולשווק את רונית אופיר ומאז שמה נפוץ בכל מחוז ועיר. מרונית נולדת לו נוגה, ילדה יפהפיה כי נגה פירושו: נס גדול היה. כמפיק הוא זכה פעמיים בכינור דויד והכינור הזה ניגן לו בעבר, אך ינגן גם בעתיד. "הכול עבר חביבי" זכה לכינור דויד ולשירי דוֹדִים וגם ניתַן כינור דויד לאירוע "חביבי" לילדים. היום הוא נושׂא עימו חזון, חזון שייתן לכולנו כאן שם ושארית מיזם להצלת זהותנו והצלת התרבות העברית. מדובר במיזם ענק, שבא לתת תקווה מיוחדת "הנוער מציג את הסיפור של העם והמולדת" המיזם הוא בשיתוף אגודת הסופרים, משרד החינוך והתנועה הקיבוצית כל בית ספר ותלמידיו יבצעו את המופע בפריסה ארצית. הנוער ייקח אחריות על עתיד המולדת השורשים והמהות הוא יוביל את חיזוק העברית ואת השיבה לזהות. אמנון היום נושא בלבו חלום שיגיע הרגע הגדול - ויגיע היום והוא יוכל לתת לבנו יואב, כל מה שהוא מבקש לדאוג לו לטובי הרופאים, לתת לו כל מה שיש לתת לו אור, לתת לו אהבה לומר לו: בן שלי, תמיד יש תקוה. נאחל לאמנון רק הצלחות ואירועים משׂמחים ושיהיו ימיו רק תקוות וחיוכים. יהיו ימיך אמנון רק אושר ובריאות ותדע תמיד לשמור על העיקר, על המהות. כֹּה לחי!!!