להלן השתלשלות האירועים:
ראשית, צריך לפתוח את קופסת הקרטון התמימה למראה, רק למראה, כי בפתחה אורב משטח חד כתער, ומי שמצליח לפתוח אותו בלי לחתוך אצבע אחת לפחות - שיקום, וזה לא פשוט לקום כשאתה מדמם למוות. מזל שהאייפון בטווח יד, אתה מתקשר למד"א ותוך דקה מגיעה חובשת יפהפייה ואקזוטית, חובשת את המשטח האדום, עושה משטח גרון והולכת.
לא די בכך שתלישת פיסה מגליל הניילון הנצמד הופכת למשימה בלתי אפשרית, צריך לעשות זאת עכשיו עם יד אחת! שנוותר? לא! הסלט - מה יהא עליו? אם לא נצמיד אליו ניילון הוא יספוג את ריח הצלי הלא מכוסה שבמקרר, אז הבה נתאמצה, שלוש-ארבע ולעבודה.
תפוס את הקצה, ומשוך...
רגע, מה קורה כאן?
למה קיבלנו פס דקיק ממרכז הגליל שלמען האמת באמת מזכיר קצת את מיקומה של צפת על המפה? והוא נמתח, מסתלסל, נדבק לתחבושת, משם לשֵׂער... משיכה קלה ואתה יוצא קירח מכאן ומכאן.
לאחר מאמצים אדירים הצלחנו לתלוש פיסה מקומטת בצורת משולש לא שווה-צלעות, וכל עוד נפשנו בנו אצנו-רצנו לכסות את קערת הסלט.
ומה מתברר?
היריעה הידועה לשמצה התכווצה והפכה לכדור קריסטל נוקשה וחד-פעמי. שננסה להשיב את הפיסה למצבה הראשוני?
תנסו אתם!
