אשתי חזרה כעת מטירה, לשם נסעה עם הבן שלי וחברה שלו לנגב חומוס, כמובן עם פיתות, והוסיפה חטא על פשע כשהביאה לי שקית ובה עשר לחמניות, בעודה יודעת שעדיין יש לי עשרים פיתות בפריזר.
הקטע הוא ששלום זה מצב של ווין-ווין. שום הסכם לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב אלא אם כן שני הצדדים מרוויחים ממנו. כי היא מספרת, כאילו שלא ברור, שטירה מפוצצת. לא שבשבת רגילה היא לא, אבל כשבשביל לזכור את יציאת מצרים כפו עלינו דיאטה מוזרה עד להחריד למשך שבוע, כולל מלשינון למי שקם לפריג'ידר לנשנש באמצע הלילה, וטירה מהווה את האי הכמעט יחיד של שפיות מאופק לאופק, על אחת כמה וכמה.
ואני באמת חושב שזה לא נורא אם כפר סבא תשמור שבת ותשמור פסח ותשמור אמונים כמה שהיא רוצה, כאשר במרחק שישה קילומטר יכול כל אחד למצוא חנויות פתוחות ומסעדות פתוחות וחמץ כמה שהוא רוצה, ורק הורג אותי שגם כאן הכל רק למי שיש לו רכב (או שאמא שלו מסיעה אותו...) ונכון שטוב שלערבים אין שכל, שאחרת כבר מזמן היינו מובסים במלחמה ומתים, אבל לפעמים בא לי שכן יהיה להם ושהם יפתחו לא רק חנויות ומסעדות אלא גם חברת הסעות שתסיע באוטובוסים אנשים מכפר סבא לטירה ובחזרה 24/7, ובעצם למה לא, גם טירה-תל אביב ובחזרה מאסף דרך כפר סבא וגם מטירה לים ובחזרה 24/7 גם כן גם מאסף וגם דרך כפר סבא, וככה גם הכפר סבאים לא יבכו שאין חמץ ואין חנויות ואין תחבורה ציבורית בשבת, כי בעצם הכל יהיה, וגם הערבים ישמחו וירוויחו, ואם יש יותר ווין-ווין סיטואיישן מזה אני לא יודע מה זה, ואני חושב שזה הפירוש האחד והיחיד שייתכן ל"שלום".
