מיהו האוטודידקט? אוטודידקט הוא מי שחוקר ולומד בכוחות עצמו. אוטודידקט שחוקר ולומד בכוחות עצמו, לרוב עושה זאת שלא במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות. כלומר, המסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, אינן מאפשרות לנו להיות אוטודידקט. אבל, במהות שלנו, אנחנו אוטודידקטים שחוקרים ולומדים בכוחות עצמנו.
נוצר מצב שהמסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, מנתקות אותנו ממי שאנחנו אמורים להיות אוטודידקטים. לכן, נוצר פער בין הגישה האוטודידקטית שזו הדרך בעבורנו, לבין האשליה שכוללת בתוכה את המסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, שאינן מאפשרות לנו את החופש המוחלט בחיפוש אחר הדרך המותאמת לנו אישית, כי לכל אחד ואחת האישיות הייחודית להם.
החלק החשוב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, מאפשר לנו לשרוד ולחיות באמצעות הבחירות שלנו וניסיון החיים והידע שאנחנו צוברים במהלך חיינו ובכוחות עצמנו. כיום, המסגרות החינוכיות הממסדיות שהורינו משלבים אותנו לתוכן, אינן מאפשרות לנו לחקור, ללמוד, ולהתפתח בדרכנו שלנו ולהיות חלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים עם כל הקשיים הכרוכים בכך והחיוניים להתפתחותנו, כיוון שרוצים שנלך בדרך אחרת שאינה מתאימה למי שאנחנו.
כתוצאה מכך, מי שאוטודידקט נחשב לחריג, ויהיה לו קשה מאוד להשתלב ולהתקבל בחברה החינוכית הממסדית המקובעת והנחשבת כנורמלית, מה שלא אמור לקרות. מצב זה ממחיש עד כמה אנחנו כאינדיבידואלים וכחברה איננו מודעים לתהליך האמור להתאים לאישיותנו.
איך רצוי שיהיה? הכל מתחיל מההורים שאמורים לאפשר לילדיהם לחקור, לגדול ולהתפתח בדרכם שלהם ועל-פי תפיסתם. רצוי שההורים יבינו וידעו שאישיותו של ילדם מורכבת ובנויה מאישיותם, וזו נקודת ההתחלה של הילד לחיים. לכן, רצוי שההורים יציגו בפני ילדם את האפשרויות הקיימות, כאשר הילד יהיה מוכן אליהן, ובכך לאפשר לו לבחור את דרכו בעצמו.
אחד הנושאים החשובים באוטודידקטיות הוא האפשרות לטעות, מה שלא קיים במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, כי מי שטועה, נחשב כנכשל ולא מוצלח, אבל מי שאינו טועה לא מתפתח. שיטת החינוך כיום גורמת למצב שהילד מחונך, מאולף, ומתוכנת במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, ואין לו כל אפשרות לבחור ולממש את דרכו שלו ובעצמו.
כלומר, מזינים את הילד במידע רב בפרק זמן קצר יחסית, נותנים לו שיעורי בית כדי שיתרגל את המידע שמזינים אותו, בוחנים אותו על המידע שהזינו אותו, ובמידה והוא תוכנת כראוי ועשה את שיעורי הבית ועבר את המבחנים, רק אז הוא נחשב כאחד שהצליח, ורק אז הוא יוכל להשתלב בחיים הרגילים, ובמידה והוא נכשל, יהיה לו קשה מאוד להשתלב בחברה הממסדית הנחשבת כנורמלית, חברה שעברה את המסלול שהממסד החינוכי קבע לה.
שיטה זו גורמת אצל רוב הילדים לפחד, חרדה, לחץ, ייאוש, תחרות, לשקר, להעתיק, לרמות, והכל בכדי להצליח ולא להיכשל. במצב כזה לרוב התכנות עובד, אך הריכוז והזיכרון והאישיות נפגעים. כתוצאה מהמצב שנוצר, לא מאפשרים לילד לפקפק, להתלבט, לחלוק על המידע שהזינו אותו בו. מצב זה לא מאפשר את היצירתיות ואת ההתפתחות, אלא קיבעון מחשבתי.
לעומת אוטודידקט שבוחר, שבודק, שחוקר, אבל בעיקר לא לוקח דברים כמובנים מאליהם, מצב שמשדרג אותו מבחינה התפתחותית, במיוחד בגלל שיש לו את האפשרות לא להיסחף עם העדר.
מסקנה: אישיותו של האוטודידקט מאפשרת לו לממש את החופש והחירות לבחירה אישית, בחירה שמשקפת את בסיס עצם מהותו, לעומת מי שדרכו ללמידה נעשית בידי מערכת החינוך הממסדית, שמטרתה לאלף ולתכנת ואשר קובעת בעבור חברה שלמה את דרכה.
סיכום: בחברה שבה קובעים באמצעות חינוך ממסדי מה עלינו ללמוד ומה נכון לנו ללמוד ומה לא נכון לנו ללמוד, אין לנו אפשרות למימוש עצמי. במצב כזה, המימוש העצמי מוגבל ביותר ויכול להתקיים אך ורק במגבלות הגבולות של החינוך הממסדי. לכן, נוצרה לה מציאות שבה האוטודידקט אינו שייך לחברה החינוכית הממסדית המוגדרת כנורמלית, כי אישיותו מעוניינת ללכת בדרך שונה והמתאימה לו, המנוגדת למה שקבעה החברה הממסדית החינוכית.
המסר במאמר: רצוי לאפשר בחירה חופשית ללמידה ולהתאים לכל אחד ואחת את רצונותיו, כי מבחינה התפתחותית אוטודידקט, נחשב כבעל אישיות מפותחת ומתקדמת יותר ביחס למי שנחשב חברתית כנורמלי שעבר את המסלול החינוכי הממסדי שנקבע בעבורו וללא רצונו לרוב שלא במודע.