בארץ הפלאות של מיה ואורן

כשהגעתי בפעם הראשונה ללונדון, ידעתי שאני חייב לראות לפחות הצגה אחת טובה באזור התיאטראות הלונדוניים, לספוג קצת תרבות באיזה מוזאון "איכותי" וכשלא יראו בשקט בשקט לעשות את עיקר המשימה שהטלתי על עצמי והיא לפוצץ את העיר בקניות. כמה שיותר קניות, כמה שיותר נעלי ספורט משובחות, במחירים מדהימים וביגוד שלכולם יצאו העיניים. לא ידעתי, אז, שאקלע לאזור טרפלגר סקוור, כמדומני ואתקל בלונה פארק ואזרק בבת אחת לחוויות הילדות של הלונה פארק, שהיה, אי-אז, בימי ילדותי, ביריד המזרח, שהיום קוראים לו גני התערוכה. הקיצור, נעמדתי ליד אחת ממכונות המשחק, שלשלתי מטבעות פני, אחת אחר השנייה ו"דגתי" כל מיני סוגים של בובות ובובונים בחצי שטרלינג, שהמחיר שהשקעתי לדוג אותם, היה פי כמה וכמה. אבל מה זה משנה, היה לי כיף אדיר ובת הזוג שהייתה לצידי שאלה: "תגיד לי, מה אתה ילד?" הסתכלתי בה והשבתי לה: "כן", בפסקנות והמשכתי לחלק לילדים שהתגודדו סביבי את הבובות, הבובונים ושאר מיני החיות מפרווה זולה, "שדגתי", מכה אחר מכה. ה"מלקוח" שהצלחתי לדוג לא עניין אותי, כלל וכלל, העיקר הייתה החוויה ונתתי לאינפנטיליות שבי, לפרוץ, בכל כוחה, אל חוץ. נזכרתי בחוויה לונדונית זו, כשבאתי למרכז הסטוקים שמנהלים מיה ואורן בנחלת יצחק, סמוך לבית הקפה "קארם" של ארז גולד, שעליו כתבתי, לפני כשבועיים ימים. נכנסתי לחנות זו כדי לרכוש כוסות קרמיקה למטבח המשרד וסופם של דברים, יצאתי עם בובה מתנה לבת של דיויד, עם סט בובות לבת של אורי ומכונית עם שלט רחוק לבן של אורי. גם החבר'ה במשרד לא יצאו מקופחים ושפע של מתנות שבהן מבורכת חנות זו, חולקו, אותו יום, אחר-הצהריים במשרד. מה אומר לכם ומה אגיד לכם, ממש ארץ הפלאות. אני לא יודע למה אורן ומיה, החליטו לקרוא לחנות שלהם מרכז הסטוקים ועל שקית הפלסטיק הפשוטה, הדפיסו את המלים "הכל לבית. כלי בית. צעצועים. מתנות. מוצרי טקסטיל". נכון שכל הדברים האלה נמצאים בחנות של מיה ואורן, אבל מה עם קצת שאר רוח? מה עם הפלאות והרגשת הכיף שיש לך שאתה קונה שובך של יונים, בחנות שהשם שלה הוא: "מרכז הסטוקים"? מה עם תחושת הריחוף שאתה קונה מלאכים סביב שעון שמורה את השעה ואתה שוב את השגרה בחיוך כחול של מלאכיות יתר? המון דברים ראו עיני וזה לא היה בהיאחזות הנח"ל בסיני. זה היה ממש קרוב לבית. כאן - בנחלת יצחק - 10 מטר מבית הקפה, הפטיסרי והבלונז'רי של ארז גולד. מאז עשיתי לי מנהג קבוע וכשאני פוקד את בית הקפה של ארז, בכל שבוע, אני יוצא לטיול בארץ הפלאות של מיה ואורן, שקט ואפילו די רגוע. יש משהו מעלה חיוך בשיטוט הזה בחנות שדומה לבזאר ענק, שכל מיני דברים שלא חשבת שאתה צריך וגם/או שישנם, פתאום מונחים בפניך, פרושים כמו מניפה ואתה נדהם איך לא ידעתי על קיומם, עד שבאת בארץ הפלאות של מיה ואורן. אפשר לכתוב הרבה מאוד על צעצועים ועשו את זה טוב ממני, אריך קסטנר והרבה טובים וגדולים לעין שיעור, ממני. אבל מה יואילו מלים אם אפשר לעשות שימוש במבטים וללטף ואם אין הרבה זמן, אז רק ללטוף במבט חומד את עשרות ומאות המוצרים שפזורים במרכז הסטוקים. בקיצור, אני לא הולך להרחיב מלים ואני רק מציע לכם שאתם מגיעים לאזור נחלת יצחק, לרחוב נחלת יצחק 36 או לרחוב מעבר יבוק 2, אם אתם באים מכיוון של בית הקפה של ארז גולד, להיכנס לארץ הפלאות של מיה ואורן ולא להיבהל מהשם "מרכז הסטוקים". איזה סטוקים ואיזה נעליים. מי בכלל מרשה לעצמו לקרוא למלאכים סטוקים. מלאכים הם מלאכים וסטוקים הם סטוקים! חוץ מזה אין לי שום ביקורת על מיה ואורן שהם זוג נחמד שמנהל - בחיוך רחב ובסבר פנים נאות - חנות שכיף, כל פעם, להיכנס אליה מחדש וכל פעם לגלות הפתעות חדשות. אוצו, רוצו-חושו, לפי שייגמר הסטוק הנוכחי ואולי הסטוק החדש יהיה פחות מלאכי ופחות חמוד מהסטוק הנוכחי. מרכז הסטוקים רחוב מעבר יבוק 2, פינת רחוב נחלת יצחק 26, תל אביב-יפו, טלפון 03-5299980