השופטת: רבקה גלט, בית משפט השלום ברמלה המועד: יום ראשון, 22.2.2015, שעה 08:30 הנושא: עניינים מקומיים כותב שורות אלו הספיק להתפלל במניין הקבוע של 06:45, לתפוס אוטובוס מתל אביב ולהגיע לאולמה של רבקה גלט באיחור של כמה דקות בלבד. אבל הייתי שם כמעט לבד בשעה היעודה לתחילת יום הדיונים. ישבו שם התובעת מטעם עיריית לוד ונאשם אחד מתוך שניים בתיק אחד מתוך שניים שנועדו לשעה 08:30.
בצורה כזו אי-אפשר כמובן להתקדם, במיוחד לנוכח העובדה שהתובעת הגיעה - אבל התיקים, משום מה, מגיעים בנפרד כך שאין לה עם מה לעבוד. היא והנאשם ניצלו את הזמן, כאשר הנאשם מעדכן שיש התקדמות משמעותית בקבלת רישוי למסעדה שבבעלותו. ואיפה עמיתו? - הוא במסעדה, כי מישהו צריך להיות שם. ולא משנה שבית המשפט זימן את שניהם לדיון.
ב-08:45 התובעת מתקשרת ומבקשת שיביאו לה את התיקים. כך חולפות להן בנעימים עוד 15 דקות, מישהי הצטרפה בינתיים לתובעת, וזו מעדכנת אותה שהאיש-עם-התיקים אמר שיגיע בעוד שתי דקות. תזכורת: הדיונים הראשונים נקבעו ל-08:30. בשעה 09:05, בשעה טובה ומוצלחת, מגיע האיש-עם-התיקים. השלישייה מעיריית לוד לא ממש ממהרת והם מעבירים עוד כמה דקות ברכילות משרדית. הנאשם הבודד עדיין בודד.
"טוב, אפשר לקרוא לשופטת. נשחרר אותו", אומרת התובעת לקלדנית שמכניסה את הראש לבדוק מה קורה. הקלדנית תוהה: "תיק אחד?" והתובעת משיבה: "נתחיל, אולי יגיעו באמצע". ב-09:10 אכן נכנסים שניים, והתובעת פונה אליהם בקול מלא תקווה: "באתם לדיון של עיריית לוד?". אבל השניים מאכזבים אותה כאשר הם משיבים בשלילה ויוצאים. "מוזר, אין לנו נאשמים", היא תוהה בקול. בתיק השני שנקבע ל-08:30 הנאשם מיוצג בידי עורך דין; "הוא אמור לדעת מתי זה, מוזר שהוא לא בא, זה 08:30", ממשיכה התובעת.
"אני הולכת איתה יד ביד" גלט נכנסת ב-09:10 - משמע: 40 דקות של זמן שיפוטי, המשאב היקר ביותר במערכת לפי העומדים בראשה, ירדו לטמיון על כלום ושום דבר. התובעת מציגה את התקדמות תהליך הרישוי של אותה מסעדה, אומרת שיש סיכוי גדול שהיא תקבל רישיון תוך זמן קצר ולכן היא מסכימה לדחייה.
גלט פונה לנאשם: "למה נאשם 2 לא התייצב?". נאשם 1 משיב לא ממש לעניין: "אחי נפטר ביום שישי ועשיתי מאמץ גדול להיות כאן הבוקר". גלט: "אוי, אני מצטערת לשמוע. התובעת לא עומדת על כך שיוּצא צו הבאה ואני הולכת איתה יד ביד, אבל אדוני צריך להסביר לנאשם שצריך להתייצב, אחרת יוּצא צו מעצר". גלט דוחה ל-17.5.15 לשעה 12:30, אבל לבקשת הנאשם מקדימה ל-08:30. "אני אתן לאדוני פרוטוקול, וזו כבר הזמנה לדיון הבא. לא תהיה עוד הזמנה בדואר", היא מבהירה לנאשם.
בזה נגמרה כל העבודה שאפשר לבצע ב-09:15 - כאשר נקבעו שני תיקים ל-08:30 ושני תיקים ל-09:00. התובעת מתקדמת קצת: "גבירתי קיבלה שתי בקשות לדחייה בהסכמה". גלט יודעת מיד באלו תיקים מדובר. "וגבירתי תהתה", ממשיכה התובעת, וגלט משיבה: "לא תהיתי - שמחתי; אני תמיד שמחה על בקשות בהסכמה". השתיים משוחחות בשקט, ומקטעי הדברים שניתן לשמוע ברור שאין זו שיחת חולין. "ויש מגמה טובה? אולי המשבר יבוא כהזדמנות", אומרת גלט. ואחרי שהתובעת משיבה, היא מגיבה: "על זה מדובר? אל תגידי, אני לא רוצה לשמוע". התובעת משמיעה בכל זאת וגלט עונה: "על אני אני אצטער. כל היתר אני מעדיפה שיהיה במעמד הצדדים".
התובעת מעדכנת שהיא ביקשה מהרבה נאשמים להקדים, כך שתיק של 14:00 ותיק של 13:00 יוכלו שניהם להישמע ב-11:00. "אז אתם תודיעו לי כשתהיו מוכנים בעניין הבא", מסכמת גלט ויוצאת.
ערבות שאיננה מרתיעה בדיקה במערכת נט המשפט מעלה, כי לפחות ארבעה נאשמים מתוך 11 התיקים שהיו קבועים לגלט לאותו יום, לא טרחו להתייצב. מעבר לחומרה המובנת מאליה בה יש לראות מצב כזה, הרי שכאשר מדובר בתיקי תכנון ובנייה - הנאשמים עוד עשויים לצאת נשכרים מאי-התייצבותם. קבלת רשיון בנייה בדיעבד היא בעלת משמעות רבה בענישה על עבירות בנייה. כל דחייה בדיון מעלה כמובן את הסיכוי של הנאשם לקבל את הרישיון, וכך עונשו יהיה קל יותר - משום שהעז לא להתייצב לדיון בעניינו. ואחר כך מתפלאים שעבירות בנייה הן מכת מדינה ההולכת ומתרחבת.
הכלי היחיד העומד לרשות בית המשפט - וגלט עשתה בו שימוש בהמשך היום - הוא הוצאת צו הבאה. אבל גם זה לא ממש משפיע. ראשית, המדור כבר שמע שופטים המדברים על כך שהמשטרה לא ממש ממהרת לאכוף את הצווים, אם בכלל. שנית, הערבות הנקבעת בצווים אלו כה נמוכה - לרוב 2,000-1,000 שקל - עד שאין בה להרתיע, ודאי לא נאשם הרוצה להרוויח זמן.
השורה התחתונה: על גלט כמובן לא ניתן לחוות דעה. מה שזועק כאן הוא הכשל המערכתי והעובדה שהיחס למערכת אכיפת החוק בכלל ולבתי המשפט בפרט כל כך מזלזל. לזה צריך לתת פתרונות ברמה לאומית, לא פחות. 