יודעי דת ודין

שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו-שחאדה, צולל עמוק לכתבי האישום בהם הוא דן ואינו מהסס להצביע על ליקויים ואף על עוולות. כך עשה כאשר קבע, כי המשטרה הפעילה שלא כדין קטין כסוכן מדיח והפילה בפח עובד פיצוציה שמכר לו אלכוהול. כך עשה כאשר ביטל כתב אישום נגד בחורי ישיבות שהבריחו סיגריות בנתב"ג, בקובעו שההחלטה להעמיד לדין דווקא אותם - רק משום שהם בחורי ישיבות - מהווה אפליה פסולה ובלתי חוקית. אבו-שחאדה ניתח בפרוטרוט שורה של מחדלים משטרתיים שפגמו בשרשרת הראיות של פחית ועליה דנ"א של חשוד בפריצה, ובשל כך זיכה את הנאשם. במקרה אחר הוא שם לב לרשלנותה של המשטרה, אשר הגישה כתב אישום שייחס לנאשם "מעשה פזיזות ורשלנות באש" - בעוד החוק קובע שרק הפרקליטות יכולה להאשים בסעיף זה; אבו-שחאדה מחק את אותו סעיף מכתב האישום.

שופטת בית משפט השלום בירושלים, מלכה אביב, מתחה השבוע ביקורת נוקבת וחריפה על המשטרה - ובעקיפין גם על הפרקליטות - כאשר חייבה את המדינה לפצות את יהודה גליק ב-650,000 שקל על מניעת כניסתו להר-הבית במשך שנתיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה. כאשר זיכתה אביב את גליק בפיצוי של 30,000 שקל בשל אותה עילה, היא כתבה: "מעצרו או עיכובו של אדם ללא סיבה עכשווית ראויה, אלא בשל פעולות שביצע בעברו או בשל דעותיו, הינה פעולה שלטונית המאפיינת שלטונות אפלים ולא את השלטון הדמוקרטי של מדינת ישראל". במקרה אחר חייבה אביב את המדינה לפצות שוטר ב-130,000 שקל בשל לשון הרע של חוקר מח"ש, לאחר שקרעה לגזרים את קו ההגנה של הפרקליטות ולא הותירה ממנו אבן על אבן. באותו פסק דין, כמו בעניינו של גליק השבוע, תהתה אביב מדוע המדינה מעניקה גיבוי - משפטי וכספי - לעובדיה שעושים מעשים שלא ייעשו.

שאול אבינור שימש במשך שנה כשופט המעצרים בבית משפט השלום בתל אביב, ובאותה תקופה עשה למשטרה חיים קשים - גם בהיבטי רוחב של התנהלותה בתחום המעצרים. גם כיום, כאשר הוא יושב בתיקים פליליים, ממשיך אבינור באותו קו - כפי שעשה לפני שבועיים, בזכותו צעיר חרדי שהועמד לדין על החזקת סכין בתחנת רכבת, בעוד נגד קצינה בחיל הים, שנתפסה במקביל אליו, לא ננקטו צעדים כלשהם; זוהי אכיפה בררנית פסולה, קבע אבינור. בתיק אחר הוא הקל בעונשו של נאשם, משום שהמשטרה שכחה שברשותה טביעות אצבע שלו וגילתה זאת רק במהלך ההוכחות בתיק. בהיותו שופט המעצרים הצביע אבינור בלשון ברורה על כך שהמשטרה פוגעת בצורה שיטתית ורחבת היקף בזכותם של חשודים דלי-אמצעים להיוועץ בעורך דין, משום שהיא מעכבת העברת מידע על-אודותיהם לסניגוריה הציבורית. במקרה אחר העיר אבינור למשטרה, שאין שום סיבה להגיש בקשות מעצר הכתובות בכתב-יד. גם כאשר שימש כשופט בהרצליה, לא חשך אבינור מהמשטרה את שבט ביקורתו. הוא כתב, שהמשטרה מרבה להגיש לבתי המשפט בקשות להארכות מעצר של חשודים, למרות שברור שהחוק מחייב לשחרר אותם כבר בתחנות המשטרה; מדובר במעצרים מיותרים, קבע אבינור - ברמז ראשון ל"תוכנית המפנה" של יוחנן דנינו, שקבעה את הגדלת מספר המעצרים כאחד מיעדיה המרכזיים.

גם במישור המינהלי יש מקרים בהם הרשויות סופגות ביקורת נוקבת, ובתחום זה בולטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן. רק לאחרונה קבעה אגמון-גונן, כי קיים חשש לאי-חוקיות של הסכם בין עיריית תל אביב לבין אמפא נדך"ן בקשר להקמת מגדל אלקטרה, שכן החברה קיבלה הטבות תמורת הסכמתה להשקיע מיליון שקל במבני ציבור. עוד לפני שאיום המנהרות הפך לשיחת-הכל במבצע "צוק איתן", נדרשה אגמון-גונן לנושא בתביעה נגד משרד הביטחון שהגישו מפתחי שיטה לגילוי מנהרות. בפסק דינה, שהותר לפרסום רק לאחר המבצע, נחשף כיצד מקורבים לבכירים במשרד הביטחון הפעילו לחצים כבדים לבחון את המערכת שהציעו - למרות שהדרג המקצועי בצה"ל קבע שאין בה פתרון לבעיה. יש סימני שאלה כבדים על התנהגות המשרד, אמרה אגמון-גונן. במקרה אחר דנה אגמון-גונן בסוגיית מגוריו בארץ של פליט מסודן ומתחה ביקורת קשה על הסחבת בה טיפלה המדינה בבקשתו למקלט. "המדינה מבקשת למעשה להפריד בין בני הזוג, בין האב לבנו הפעוט, בין הבן לאביו, וכל זאת מדוע? בשל העובדה שהמדינה מתמהמהת בבדיקת בקשת המקלט של העותר", כתבה.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, זיכה השבוע נאשמים בתקיפה לאחר שקבע, כי המדינה החליטה משום מה להעמיד אותם לדין - למרות שלמעשה הגנו על עצמם כאשר היו נתונים בסכנת חיים. בדרך הוא מתח ביקורת על המשטרה, שידעה על האיומים אך הסתפקה במתן אזהרה למאוימים, במקום לנקוט בפעולה מעשית כדי לנטרל את האיום. דרורי מותח ביקורת על רשויות אכיפת החוק כמעט באופן קבוע. בחודש שעבר קבע, כי המשטרה ניהלה את חקירת ההרג ברהט מבלי לקבל חוות דעת פתולוגית על נתיחת גופתו של ההרוג, וציין שהעיכוב הבלתי-מוצדק במסירת הדוח הפתולוגי עלול ליצור את הרושם שהוא יותאם בדיעבד לעדויות. בתיק אחר קבע דרורי: המשטרה לא חקרה כיאות שוד של זקנה בירושלים, שוטרים לא העידו אמת בבית המשפט וקצין משטרה נפגש בניגוד להוראות בית המשפט עם העד המרכזי במהלך עדותו. ובעוד תיק: המשטרה ביצעה מחדלי חקירה זועקים, והפרקליטות נקטה בגישה מתנשאת-מעט כאשר סירבה לבצע השלמות חקירה שביקש בית המשפט.

עוד שופט מחוזי מירושלים הבולט ביחסו העצמאי לרשויות הוא צבי סגל, שהיה אשתקד מועמד לפרקליט המדינה. בדיון בחודש שעבר בעתירת הליכוד נגד פעילות ארגון V15, לא הסתיר סגל את ביקורתו על הסחבת בה בדקה הפרקליטות את התלונה הפלילית של הליכוד; ייתכן שביקורת זו הביאה את שי ניצן להודיע אחרי כמה ימים על סגירת התיק. בפיו של סגל ביקורת חוזרת ונשנית על מחדלי חקירה. ההרכב בראשותו זיכה נאשם באונס בשל מחדלים כאלו, חלקים חמורים, תוך שסגל מציין שהם נובעים מגישה מוטעית ביסודה של המשטרה ואחריה - של הפרקליטות. במקרה אחר, היה צורך בלחץ של סגל על התביעה באולם כדי שתסכים לחזור בה מכתב אישום נגד קטין שהואשם ביידוי בקבוקי תבערה לעבר שוטרים וחיילים, לאחר שהתגלו מחדלי חקירה משמעותיים וכדי שתסכים לדון בראיות החדשות שסיפקה ההגנה. במשפטו של הרב הראשי לשעבר, הרב אליהו בקשי-דורון, התייחס סגל לכך שהרב לא הוזהר שהוא עלול להפליל את עצמו בעדותו בבית המשפט בפרשת התארים הפיקטיביים: "לא נתקלתי במצב, עד היום, קרוב ל-30 שנה, בו עד תביעה מוסר משהו שעלול להפליל אותו והתובע שותק". סגל שם לב גם למחדלים קטנים-לכאורה. כך היה כאשר הורה להחזיר לנאשם את הערבויות שהפקיד, בציינו שהפרקליטות נמנעה מלבקש לחלט אותן כאשר נמלט מן הארץ וגם לא כאשר הגיעה איתו להסדר טיעון.