השופטת: מרים קסלסי, בית משפט השלום בירושלים המועד: יום ראשון, 4.1.2015, שעה 13:15 הנושא: מעצרים "אני חושב שהוא טוחן מים", פונה בטרוניה נציג המשטרה אל השופטת מרים קסלסי, בכוונו את דבריו אל הסניגור החוקר אותו. "אז עוד כמה דקות אני אפסיק אותו", משיבה קסלסי. בינתיים היא מעיינת במסמכים כלשהם ואולי גם חותמת על משהו, אך נשארת מרוכזת - כפי שניתן לראות כאשר הסניגור מבקש לחייב את השוטר לענות לשאלה האם יש כוונה לחקור פרונטלית את מרשו.
קסלסי מתערבת: "כפי שאתה יודע או לא יודע, הפעולות שלהן הן כלליות ולא ספציפיות, אפשר למצוא לזה תשובות [בדוח החסוי]". הסניגור: "למה הוא לא נחקר ארבעה ימים?". קסלסי: "אין לזה תשובות בדוחות שלהם". הסניגור פונה לשוטר: "מתי הייתה הפעולה האחרונה?". קסלסי עונה במקומו: "אתה יודע שזה [הפעולות שבדוח] לא לפי הסדר. אתה יודע שאם הוא נחקר היום - זו הייתה הפעולה האחרונה".
הסניגור מבקש עוד שאלה אחת, קסלסי מאפשרת לו והוא שואל מהו הסטאטוס של המעורבים האחרים. ושוב קסלסי מתערבת: "אתה רוצה להשוות? אם הם עצורים עוד עשרה ימים, גם אתה רוצה עוד עשרה ימים? אם הם עצורים עד מחר - אולי שופט אחר יאריך. אם עשרה ימים - אתה לא מסכים לזה". קסלסי מבקשת מהסניגור לסכם, אבל הוא שוב רוצה עוד שאלה אחת וזהו. קסלסי מסרבת תחילה: "נתתי זמן". הסניגור מתעקש: "זה לא פונקציה של זמן. זו הארכת מעצר שישית". קסלסי מתרצה: "עוד שאלה אחת? אתה מתחייב?".
בסיכומים מתברר שמדובר בניסיון רצח תוך כדי פעילות טרור. קסלסי שואלת ממתי החשוד במעצר, נענית שכבר מ-7.12.14, והסניגור טוען שהחקירה מתארכת שלא לצורך. קסלסי מכתיבה החלטה: "צודק הסניגור כי אילו הדבר היה תלוי במבקשת [המשטרה], ניתן היה להמשיך לחקור ימים ושבועות, אך יש מגבלה של חוק ופיקוח של בית המשפט כדי לוודא שהחקירה מתנהלת בצורה נמרצת ולא בעצלתיים. כבר היה מקום לערב את הפרקליטות שתמליץ על פעולות נוספות או תחל להכין כתב אישום". המשטרה ביקשה עוד שישה ימים, קסלסי נותנת ארבעה ומדגישה שהיא מצפה לראות בדיון הבא מעורבות של הפרקליטות בתיק.
"מה הכי מפריע למשיב?" התיק הבא הוא בקשה לשחרר בתנאים מגבילים את הנאשם. קסלסי שואל מהם התנאים, נציג המשטרה מתחיל להקריא, תוך שהוא מדגיש שעל חלקם יש מחלוקת. הסניגור מתחיל בשאלות לשוטר, וקסלסי מסבירה לאחרון: "הוא מכוון לזה, האם צריך 30 יום מעצר בית. אתה צריך להעריך [כמה זמן דרוש להשלמת פעולות החקירה]. אם לא - אז אני אעריך, ואני לא שוטרת". השוטר אומר שצריך שבוע, השניים מתחילים להרים את קולותיהם וקסלסי ממהרת להרגיע אותם.
כעת מתחיל ויכוח בשאלה האם אביו של החשוד יכול להיות מפקח במעצר הבית, שכן המשטרה מייחסת לו גידול של סם מסוכן. קסלסי חוסכת זמן, מזכירה שאותה טענה עלתה גם בדיון הקודם ואינה מאפשרת לסניגור להוסיף שאלות: "אין מקום לשאלות נוספות, אני מבקשת לסכם. תוכל לערור על זה, אם צריך".
הסניגור: "בחיי לא ראיתי כאלה תנאי שחרור". קסלסי: "מה הכי מפריע למשיב?". הסניגור: "אין מקום למעצר בית". קסלסי: "אנחנו מסכימים שאין צורך ב-30 יום. את מי אתה מציע כמפקח?". הסניגור: "אני לא רוצה לומר לפרוטוקול דברים שלא ראוי להגיד". קסלסי: "אז אל תגיד". הסניגור: "אז לא לפרוטוקול". קסלסי: "אין כזה דבר 'לא פורמלי'; או למחשב או בכלל לא".
הסניגור טוען שאביו של החשוד הוא עובד בזק ולכן עובד מדינה מזה שש שנים; איש באולם אינו מעיר שהחברה פרטית כבר תשע שנים. הסניגור והשוטר שוב מרימים את קולותיהם, וקסלסי מהסה אותם מיד. הסניגור טוען ש"ל-90% מהערֵבים [בשחרור בערבות] יש תביעה, ל-90% מעורכי הדין יש" - ולכן אין לפסול את אביו של מרשו. קסלסי מנסה להביא את הסניגור לסיים: "סיימת? תודה" - אבל הוא ממשיך לטעון.
קסלסי מגיבה בציניות: "ההפקדה הכספית מופרזת, שלא תהיה הפקדה כספית, המפקח הלא-סביר שיהיה מפקח, שלא יהיה מעצר, שתהיה רק הרחקה [מהמתלוננות]. תגיד במה אתה מוכן להחמיר על חשבון משהו אחר". הסניגור: "אני מוכן להגדיל את הערבויות". קסלסי נשארת צינית: "כן, זה מספיק. במה עובד המשיב?". האב לא בדיוק מבין ועונה: "אני מרוויח 6,000 שקל, הוא [בנו] הרבה פחות". קסלסי: "כמה זה הרבה פחות? שכר מינימום הוא 4,300; הוא מקבל 3,000?". העצור משיב: "300 שקל ביום". בנקודה זו הסניגור שולח את האב החוצה, לאחר שסינן משהו לעבר השוטר.
קסלסי מגיעה להחלטה: "יש מקום למעצר בית, אם כי לא לתקופה המבוקשת. ביתו של החשוד אינו מהווה מקום אידיאלי לחלופת מעצר, אך נראה שבתנאים שאפרט כעת אסכים למעצר בבית אביו" - והיא מפרטת.
השורה התחתונה: כמו אצל ג'ויה סקפה-שפירא, גם אצל מרים קסלסי האולם הקטנטן מהווה יתרון בכך שרק הצדדים הרלוונטיים יכולים להיות נוכחים בכל דיון. היא מנהלת את התיקים ביעילות ובערנות, לא משהו מובן מאליו אחרי שעות רצופות של עוד ועוד מעצרים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 