"אותלו", הטרגדיה הנודעת של ויליאם שייקספיר העולה בתיאטרון גשר ביפו היא קצת פחות שייקספיר והרבה מאוד יאגו בדמותו של סשה דמידוב המבריק. מעל לכל היא מופע מרתק שבו הצליחה הבמאית לנה קריינדלין, שהיא גם המנ"כלית, ללהטט עם השחקנים המוכשרים ולהפיק מחזה עם קצב, משחק, סאונד והברקות טקסט ובימוי.
יותר מארבע מאות שנים חלפו מאז נכתב המחזה על סיפורה הטרגי של דסדמונה. אותלו, מצביא מורי מהולל, שחור עור, לוקח לו לאישה את דסדמונה מונציה, חרף דעתו הבלתי נוחה לכך מצד אביה. הזוג נוסע לקפריסין שם מפקד אותלו על המערכה נגד הטורקים שמסתיימת בתבוסתם. יאגו שהיה שלישו של אותלו מקנא בקאסיו שממונה תחתיו לתפקיד וזומם להרעיל את נפשו של אותלו ולהפטר מקאסיו. הוא מעליל כי דסדמונה בוגדת באותלו עם קאסיו ובסופו של דבר אותלו בטרוף הדעת חונק את דסדמונה. בדרך, יאגו מנסה לגרום לחיסולו של קאסיו וגם שוחט את אשתו אמיליה שמגלה את סוד המטפחת, מעין קמע אהבה שנתן אותלו לאשתו ואשר הגיעה באקראי לידיו של קאסיו.
ההפקה שהעלתה לנה קריינדלין מאופיינת פחות בטקסטים של שייקספיר ויותר במפגן ראווה של צליל וצבע, תפאורה מעניינת, קטעי תנועה ובמיוחד משחק מושלם של יאגו. אין, ספק שלהצגה היה ראוי יותר להיקרא יאגו מאשר אותלו.
ישראל (סשה) דמידוב מגלם את יאגו באורח מופלא, בנון שאלנטיות, בכישרון רב. ניתן לומר שהוא עושה את התפקיד בהליכה.
מיקי לאון כאותלו מפגין משחק מעולה, במיוחד בקטעי הטרוף ובסיום המחזה. מיקי מושח גופו בחום-שחום ולא בשחור וזה באמת נראה יותר אותנטי. מיקי מגלם את התפקיד באורח מוצלח, במקצועיות ובאמינות רבה.
בר שדה מגלמת את דסדמונה ומשחקה נעים ומוגש באורח קליל, יפה ומעולה. בר צולחת תפקיד מורכב וקשה והיא מצליחה לגלם אותו בצורה מקצועית ויפה.
ליליאן רות כאשתו של יאגו והאומנת של דסדמונה מפגינה משחק מצויין, במיוחד בחלק השני של המחזה. היא משחקת באורח טוב מאוד ואמין.
בוריס אחנוב מצליח בתפקיד קטן של דוכס ונציה להפגין משחק מושלם, מלא ניואנסים ויכולת מקצועית.
אורי יניב כרודריגו הפתי משחק בקלילות ובצורה יפה מאוד.
רות רסיוק מוצלחת כיצאנית ביאנקה ומפגינה יכולת שירה יפה.
גלעד קלטר מגלם טוב מאוד את דמותו של ברבנציו, אביה של דסדמונה.
אבי אזולאי מוצלח מאוד בתפקיד קאסיו, אם כי התפקיד בהפקה קצת דליל.
יש לציין שני קטעי תנועה-פנטומימה. העימות בין יאגו לבין קאסיו שבו חוזה אותלו במשקפת והמרדף אחר קאסיו. יחזקאל לזרוב אחראי לתנועה המופלאה והיפה.
ראוי לציון מיכאל וייסבראד שעיצב את הסאונד שתופס מקום נכבד בהפקה. למרות שלפעמים הסאונד עוצמתי מידי, הוא מוצלח, מוקפד ותורם משמעותית להצגה.
התפאורה של מיכאל קרמנקו היא מיוחדת ומוצלחת. יריעות בד מורכבות הופכות למאהלים, בתים, משכנות, וכל תצורה אחרת שמוזכרת בעלילה.
סטפניה גראורוגקייטה עיצבה תלבושות מסוגננות ויפות. יובל ינאי אחראי לעריכה המוזיקלית היפה. איגור קפוסטין עיצב תאורה ראוייה.
התרגום של
דורי פרנס קולח, עכשווי מצד אחד ומליצי שייקספירי נעים וכראוי מצד שני.
