נפתלי שילה מתלבט

בית המשפט לענייני משפחה הוא אחד הגדולים והעיקריים במערכת המשפט. מאות אלפי בעלי דין נזקקים לערכאה זו כמעט מדי שנה. אין מדובר רק במשפטי גירושין, משמורת ילדים, מזונות וכל מה שמתלווה לכך, אלא גם במשפטים על כסף גדול באמת: סכסוכי ירושה, עימותים בין בני משפחה על רכוש עצום, כולל מניות שליטה בחברות ציבוריות וכו'. אלא מה? מכיוון שבית המשפט לענייני משפחה מתנהל על-פי חוק בדלתיים סגורות, מצליחים גורמים רבים, ובהם שופטים, לעשות בין כתליו כאוות נפשם. היכולת לחשוף ולפרסם את כל שנעשה בבית המשפט, מוגבלת מכוח החוק. המחוקק, שביקש למנוע, ובצדק, חיטוט מיותר בריבם האישי של בני זוג, המבקשים להתגרש, לשמור על פרטיותם ולהגן על קטינים, ובצדק, כאמור, לא נזהר מיצירת מסגרת משפטית חסינה יחסית מביקורת ציבורית-עיתונאית, שתאפשר ניצול לרעה של "דלתיים סגורות" כדי למנוע מידע קריטי על עוולות גדולות והליכים משפטיים המתנהלים באופן הנוגד את יסודות המשפט בישראל. דוגמה רעה להתנהלות בלתי תקינה באה לידי ביטוי בתמ"ש 47888-11-11 "המתנהל" בפני השופט נפתלי שילה. הח"מ מכיר תיק זה מקרוב ומלווה את בעלת הדין, הזועקת בכאב גדול בדרישה לקבל את ילדיה שנגזלו ממנה. לעוולה נגדה שותפים פקידות סעד, הנהלת משרד הרווחה וגם בית המשפט. כתבנו "מתנהל", שכן למרבה הצער, נראה כי נכון לומר שהתיק "תלוי ועומד" בפני כבודו וכי לכבודו יש המון המון זמן. כבודו שכח, כנראה, את תפקידו או שמא הוא נעדר יכולת ניהול וכושר שיפוטי: לנהל את התיק, לברר את העובדות, לשפוט ולחתוך עניינים תוך זמן סביר. שהרי לא בכדי נבצר ממנו לקבל הכרעה כדבעי. למרבה הצער, במקום להכריע בסכסוך המובא בפניו, משמש כבודו כ"סלקטור" לבקשות, תגובות, חוות דעת וכו' וכו'. במשך כארבע שנים כבודו סוחב החלטות, מתלבט שוב ושוב ולא מקבל הכרעה בשאלה העיקרית העומדת על הפרק: דרישת בעלת הדין לקבל את ילדיה, למשמורתה. כבודו נמנע מהכרעות למרות הכזבים הרבים המובאים בפניו מצד בעל הדין, ולמרות האיומים הגלויים והסמויים מצד אותו בעל דין, ועל-אף מידע מטעה ו/או מסולף המוצג בפניו שוב ושוב מצד פקידות הסעד, שאותן הוכיחה בעלת הדין ונגדן פעלה כדי להביא למיצוי הדין נגדן. כבודו לא מגיע להחלטות, למרות חוות דעת שהוא מקבל, שוב ושוב, לפי הזמנתו. כבודו לא מתעורר לשמור אפילו על כבוד בית המשפט וכבודו הוא, כאשר הוא נוכח, שוב ושוב, כי פקידות הסעד מצפצפות עליו, פשוטו כמשמעו, ולא מקיימות צווים פשוטים שהוא מוציא. כבודו לא נוקט בהליכים של בזיון בית המשפט, למרות שפקידים בכירים במשרד הרווחה מסכלים, שוב ושוב, החלטות שיפוטיות שהוציא תחת ידיו. כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ושוב תשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך כארבע שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים וכו' וכו' וכו' וכו'. כבודו שכח, כנראה, מה תפקידו, ו/או טרם הפנים את מחויבותו: לשפוט, לעשות צדק, לסיים את המשפט בהקדם, בטרם יאבדו הקטינים עוד ועוד שנים ויגיעו לבחרותם בלא שיזכו לאהבת אם.