בשנתיים האחרונות מתמקד מדור "שיפוט מהיר" במידה רבה בשופטים בבתי משפט השלום ברחבי הארץ, הנושאים ברובו הגדול של נטל השיפוט. חלק לא-קטן מהשופטים באולמותיהם ביקר כותב שורות אלו, התמנו לכס השיפוט בשנים האחרונות. רובם המכריע מצטיינים ביעילות ובמזג שיפוטי, וניכרות בהם ההתלהבות ותחושת השליחות. אבל מה יקרה בעוד עשר שנים?
יש לזכור, כי שופט מכהן עד גיל 70. מעטים ביותר השופטים העוזבים לפני גיל זה, ובאופן טבעי - חלק ניכר מהם יישארו באותה ערכאה כמה עשרות שנים, שכן הפירמידה הולכת ונעשית צרה. יש רק מספר קטן, אפילו קטן מאוד, של תיקים יוצאי דופן או מעניינים במיוחד. העבודה השיפוטית ברובה היא אפורה, שגרתית ואפילו משעממת. יום אחרי יום, מאות ואלפי תיקים דומים, בעומס שאינו נגמר. התוצאה הבלתי-נמנעת: שחיקה.
התוצאות של השחיקה הזאת עלולות להיות הרסניות. כבר יצא לי לראות שופט תעבורה מסוים, שניכר עליו שנמאס לו מהכל: מהתובעים, מהנאשמים, מהאישומים, מהטענות. בדיקה מהירה העלתה, שהוא כיהן באותו תפקיד 19 שנים. אז מה הפלא? וכאמור, 19 שנים אינם התקופה הארוכה ביותר ששופט עשוי לשבת באותו אולם ולשמוע את אותם תיקים.
לעבור תחום מדי כמה שנים "שופט שלום צריך להביא בחשבון, כאשר הוא מתמנה, שיישב באותו בית משפט עד שייצא לפנסיה", אומר בגילוי לב שופט מדרום הארץ. מצד שני, הוא ממהר להדגיש, "האנשים מתחלפים והתיקים שונים. המשפט מתפתח, יש התמקצעויות חדשות ובעתיד חלק מהנושאים המינהליים יירדו לבית משפט השלום".
ברמה המעשית, סבור אותו שופט, רצוי שכל שופט יעבור תחום מדי כמה שנים, ואולי אפילו יישלח לזמן-מה לבית המשפט למשפחה ויעסוק בתיקים האזרחיים המתבררים בו. אפשרות נוספת, מציע אותו שופט, היא לשנות מיקום - פשוטו כמשמעו. שופט תל אביבי יכול לשבת קצת בפתח תקוה, מי שבאשדוד יכול לנסוע מדי פעם לאשקלון, שופט מעכו אפשר לשלוח לחיפה וכך הלאה. זה נעשה כבר היום בהיקף קטן, ולדעתו אפשר להרחיב את הנוהל. לצד זאת, השופט מציע להקצות זמן לכתיבת פסקי דין, וגם לאפשר לשופטים להרצות וללמד - עוד אמצעים לגיוון אל מול הישיבה היום-יומית בעולם.
השאלה של מעבר בין תחומים, שהוא אולי הכלי הנוח ביותר למניעת שחיקה, אינה פשוטה. לצד היתרון בדמות הגיוון, קיים חיסרון ברור בדמות אובדן התמקצעות. לא קל, ויש שיאמרו כמעט בלתי אפשרי, לעבור מתחום תביעות ביטוח לתחום עבירות סמים, או לשבת היום בתיקי לשון הרע ומחר בדיוני מעצרים. שלא לדבר על הניסיון והידע היורדים לטמיון בכל מעבר כזה.
שופט תל אביבי בכיר אומר, שמבחינת המערכת ודאי שעדיפה התמקצעות, אך כפתרון לשחיקה - המעבר בין תחומים הוא הטוב ביותר. ומה עם ההתמקצעות? "המקצוע שלנו הוא לשפוט ולהיות ניטראליים, וזה הכי חשוב", הוא משיב. "מנקודת מבטו של השופט, זה תלוי באיש. יש כאלו שמרגישים מצוין כאשר הם נמצאים שנים באותו מקום; הם מבינים את התחום ואי-אפשר לעבוד עליהם. ככלל, לא מעבירים שופט מתחום לתחום, אלא אם כן הוא מבקש - וזה קורה אם הוא רוצה להגיע לתחום הקרוב לליבו, או אם הוא נושא את עיניו למחוזי".
אי-אפשר לפרוש מוקדם "השחיקה נגזרת מהעומס המוטל על השופטים", אומר מנהל בתי המשפט,
מיכאל שפיצר. "הנתון פשוט מאוד: מדי שנה נפתחים 750,000 תיקים על 700 שופטים ורשמים; תעשה לבד את החשבון. השופטים עובדים קשה מאוד כדי להחזיק את הראש מעל המים ולתת שירות שיפוטי טוב ככל הניתן בזמן סביר. העומס גורר לחץ ושחיקה, ולזה יש להוסיף דרישות מערכתיות כמו נוהל נוקשה לדחיית תיקים ושמיעה רצופה שלהם".
שפיצר מזכיר, כי בזמנו המחוקק נתן מענה חלקי בדמות תחנות פרישה מוקדמות, ולדבריו יש עדיין פה ושם שופטים הנמצאים בפנסיה תקציבית שמנצלים אותן. "אבל רוב השופטים נמצאים בפנסיה צוברת, וקשה מאוד לצפות משופט כזה לפרוש בגיל 60, כי מה הוא יקח הביתה?", שואל שפיצר רטורית.
עם זאת, מדגיש שפיצר, נעשות הרבה פעולות שמטרתן להתמודד עם השחיקה. "המערכת כולה עוברת תהליך של התארגנות מחדש, והכוונה המרכזית היא לתת מענה לאיכות החיים של השופט תוך שמירה על איכות חייו. מדובר על תוכנית אסטרטגית של מאות מיליוני שקלים, שכבר סוכמה עם האוצר ותוקצבה. בין היתר יוגדל מספר השופטים - השנה לבד יתווספו 35 תקנים - ויגדל גם מספר העובדים במעטפת הנלווית, כגון העוזרים המשפטיים.
"אנחנו מתכננים לעבור לדיונים מוקלטים, דבר שיחסוך שליש מזמן הדיון. יש בכנסת מערכת שיודעת לתמלל במישרין את ההקלטה, ואנחנו מתכוונים להשתמש בה. גם זה יחסוך זמן ויצמצם את העומס וממילא את השחיקה".
יותר פעולות רווחה שפיצר מצביע גם על מה שהוא מכנה "טיפול-פרט לשופטים" ועל העמקת פעילות הרווחה, במסגרתה למשל יצאו השנה כל השופטים להצגה "אימא קוראז'". יש כנסי שופטים, יש במסגרת השתלמויות השופטים הרצאות בייעוץ ארגוני-ניהולי, יש הרצאות לשיפור הכתיבה, מוסיף שפיצר.
ומה בנוגע למה שחלק מהשופטים רואים כאמצעי הטוב ביותר - מעבר בחין תחומים? "התפיסה היא, שכל שופט שרוצה לשנות תחום - יכול לעבור. זה לא בא ביוזמה מלמעלה, אלא במענה לבקשות השופטים", משיב שפיצר. "יש תחומים כמו נזיקין, שכמו שעורך דין עוסק בהם כל הקריירה - כך גם השופט שבא מאותו תחום יעסוק בהם. לצד זה, יש תורנויות שכל שופט עושה וכך הוא נחשף למגוון תחומים".
שפיצר התייחס ספציפית לשני תחומי התמחות צרים: תעבורה ומשפחה. על שופטי התעבורה הוא אומר, כי ככלל - הללו דווקא מעוניינים להישאר בתחום זה, אם כי חלק מהם עוברים הסמכה כשופטי שלום, כדי שיוכלו לטפל בעבירות נלוות לתיקי תעבורה, כמו העלבת שוטר. "לשופטי משפחה יש גיוון רב בעבודה, יותר מאשר לשופטי שלום בתחום הנזיקין, כי הם נחשפים לסכסוכים בכל התחומים הכלכליים", מוסיף שפיצר.
לצד זאת, הוא מזכיר, פיתחה הנהלת בתי המשפט את הכלי של "שופט בכיר": 40 תקנים המיועדים לשופטים טובים שלא מתקדמים בשל חוסר מקום בערכאה הבאה. "ישנו גם הקידום לתפקיד סגן נשיא, שמעניק לשופטים הזדמנות לעסוק גם בתחום הניהול ובזה באמת יש גיוון", מוסיף שפיצר.
