השופט: הרשם הבכיר אופיר יחזקאל, בית משפט השלום בירושלים
המועד: יום שלישי, 10.2.2015, שעה 11:00
הנושא: תביעות קטנות
האדם עם התפקיד הכי קשה באולמו של הרשם אופיר יחזקאל, לפחות בשעה בה אני הייתי בו, היה הקלדנית. ביותר מדי מקרים נוצר בלגן מוחלט, כאשר הצדדים נכנסים זה לדבריו של זה, מבלי שיחזקאל ממהר להשליט סדר.
התיק הראשון עוסק בתאונת דרכים, בה היה מעורב זוג מבוגר שבנם נסע בעקבותיהם. כאשר הבן מנסה להתערב, יחזקאל מגיב: "זה לא דיון מאוד פורמלי בבית משפט לתביעות קטנות, אבל כל אחד מדבר בתורו, וזה שאדוני עונה במקום אימא שלו - לא עוזר לתיק שלו". התובע מתקומם על כך שנציג חברת הביטוח של הנהג השני שואל למרות שלא היה במקום, ויחזקאל משיב: "הסברתי לאדוני כמיטב יכולתי, הוא שואל לפי מה שהוא יודע".
כאשר הנתבע עולה להעיד, מתערב התובע ואז נוצר אותו בלגן שעליו עמדתי בראשית הדברים. "לא ברור כיצד יחזקאל יבין משהו מהפרוטוקול", רשמתי לעצמי. ואז מגיע עד מטעמו של הנתבע, המבטיח: "זה יהיה קצר מאוד". "קצר זה בדרך כלל טוב", עונה יחזקאל. ואז מתערבת התובעת, ואז הנתבע מדבר עם העד, ויחזקאל פונה אליו: "אדוני מקשיב? הוא [התובע] מסכם, כדאי שתקשיב".
"קצת פחות סבירה"
יחזקאל אומר לתובע, ש"לפי התמונות שצולמו על ידם במקום, הכביש נראה מעט שונה מהשרטוט של אדוני". הבן מציג לו תמונות במכשיר הטלפון שלו, יחזקאל קם כדי להסתכל ומברר בדייקנות מי נסע היכן ולאן. הוא אומר לנציג חברת הביטוח ש"אדוני יכול לקצר, ראינו את זה בתמונה" ופונה לתובע:
"מה שאני רוצה לומר לאדוני - זו תאונה שנקראת תאונת סטייה, כל צד טוען שהרכב האחר סטה. אני כמובן לא הייתי במקום ואצטרך להחליט לפי מה שנראה לי יותר סביר. בתור תובע, אדוני צריך להראות לי שהגירסה שלו קצת יותר סבירה. יש פה עדים משני הצדדים, הנזקים יכולים להסתדר לפי שתי הגרסאות. יש כאן מצב של מילה מול מילה, וכשאני מסתכל על הדרך - הגירסה של אדוני היא כנראה זו שמסתברת מעט פחות והתביעה תידחה.
"השאלה היא האם אדוני עומד על תביעתו, ואם יינתן פסק דין שלא מקבל את תביעתו - זה עלול להיות כרוך בהוצאות, שבדרך כלל הצד השני מוותר עליהן אם אדוני מבין את דברי בית המשפט". אז התובע לא לגמרי מבין, בנו מסביר לו והוא שואל: "זה אומר שאני אשם?". יחזקאל: "לא". הבן מנסה לטעון שוב, אך זה מאוחר מדי: "כרגע הדיון הסתיים, שמעתי את מה שאדוני אמר כרגע, אבל אמרתי מה שאמרתי".
"אדוני לא מקשיב"
התובע כועס: "אתה מושפע מהנציג של סוכן הביטוח שלו, שבכלל לא היה במקום". יחזקאל נותר סבלני: "אני חושב שהבהרתי לאדוני כבר בהתחלה". התובע מתפרץ לדבריו, ויחזקאל עדיין רגוע: "אדוני לא מקשיב. חברת הביטוח היא זו שתצטרך לשאת בנזק, ולכן היא זכאית להופיע בתהליך. אדוני תובע למעשה חברת ביטוח ומגיע נציג שלה, שהוא בעל ידע מקצועי מסוים בנושא, אבל בנסיבות האלה אין ברירה. ברור ששום דבר שהוא אומר לא מקבל משקל כמו דברי עד. הוא רק טוען טענות ושואל שאלות.
"אדוני לא חייב לקבל [את ההצעה למחוק]. אני אכנס בהמשך היום או בימים הקרובים ללשכה, אחשוב ואקבל החלטה. הואיל והנטל הוא על אדוני להוכיח את התביעה שלו, אז יכול להיות שאדוני לא הצליח להרים את הנטל. אדוני מוזמן לעמוד על התביעה שלו, ואני אתן פסק דין". הבן שואל האם אינו יכול להיעזר בעורך דין, ודומה שתשובתו של יחזקאל רק מבלבלת אותו עוד יותר:
"אדוני יכול למחוק את התביעה, זה לא מונע את הגשתה פעם נוספת, ואז לקבל ייעוץ משפטי ולהגיש בבית משפט אחר שבו אפשר להיות מיוצג על-ידי עורך דין. כאן אפשר להיות מיוצג על-ידי עורך דין רק בנסיבות חריגות, התיק הזה מאוד דומה לתיקים אחרים שמתבררים בבית משפט לתביעות קטנות ולא ראיתי סיבה לחרוג. אם אני מחליט לא לקבל את התביעה, אי-אפשר להגיש אותה עוד פעם עם עורך דין".
אחרי שהתובעים חושבים בחוץ כמה דקות, הם חוזרים והבן מודיע: "עשינו חשבון שלא כדאי עורך דין, רוצים שהשופט יקדיש את הזמן". יחזקאל: "אז אני אתן פסק דין והוא יישלח אליכם בימים הקרובים".
"לאדוני יש קבלה?"
גם התיק השני עוסק בתאונה, כאשר המחלוקת בין הצדדים היא האם כל התיקונים שביצע התובע לרכבו היו בשל אותה תאונה. הנתבע אומר שאפשר לחסוך את הזמן ויחזקאל מתמלא תקווה: "אתה רוצה לשאת בנזק? שוחחתם ביניכם?". מתברר שלא, הם עושים את זה כאן ועכשיו, ולבסוף יחזקאל מתערב. הנתבע מסביר, שתחושתו היא שמעמיסים עליו תיקוני-יתר ויחזקאל פונה לתובע: "לאדוני יש, כדי להפיס את דעת הצד השני, קבלה על התיקון השני שנעשה?". התשובה שלילית, הנתבע מציע לשלם 500 שקל, יחזקאל רוצה שהם ישוחחו אבל התובע מסרב.
התובע, במבטא רוסי כבד, טוען באריכות כולל בפרטים לא רלוונטיים, ויחזקאל נותן לו את יומו בבית המשפט. אחרי שהנתבע מגיב, הוא גם מאפשר תגובה לתגובה, מציע לנתבע לשלם 708 שקל והוא מסכים. כעת פונה יחזקאל לתובע ומנסה להסביר לו שמדובר במתנה:
"היינו יכולים לרצות להיות יותר בטוחים שרק התיקון הזה נעשה ולבקש מאדוני להראות לנו את הקבלה הנוספת, אבל כרגע אני לא עושה את זה. לא בטוח שהצד השני משלם רק עבור מה שנעשה, ואדוני במקביל יוותר על אותם 1,000 השקלים שהוא תבע על בזבוז הזמן ועוגמת הנפש. אדוני הוא זה שהיה צריך להזמין [את בעל המוסך] כדי לבסס את התביעה".
"בלי כל מיני קומפלימנטים"
התובע לא מבין ויחזקאל מסביר לו שוב: "מדובר בפשרה, כי חסרה לי כאן הקבלה הנוספת שאני צריך לראות כדי להוריד מהשולחן את הטענה של הצד השני. אדוני לא חייב להסכים לפשרות, אדוני יכול לבקש ממני שאני אתן פסק דין על מלוא סכום התביעה, ואז אני אחשוב אם אדוני הוכיח את מלוא התביעה" - רמז ברור לכך שאז לא יקבל דבר.
ניתן לראות היטב את ההתלבטות על פניו של התובע. יחזקאל לא מתייאש ומסביר לו בפעם השלישית, הצדדים מתווכחים והפעם הוא מתערב: "הוויכוח ביניכם מיותר כרגע". התובע: "נמשיך, כי בשבילי זה נזק גדול". יחזקאל: "אדוני מבין שהוא לא הביא היום לעדות את המוסכניק ואין לנו את הקבלה". התובע משתכנע אחרי לבטים קשים: "בסדר, סוגרים". ואז הוא מסנן: "איזה מלוכלך זה". באולם הקטנטן שומעים כל מילה ויחזקאל מגיב מיד: "אם אדוני מתפשר, לא צריך ללוות את זה בכל מיני קומפלימנטים שלא בדיוק הבנתי למי הם מכוונים".
השורה התחתונה: שופט הדן בתביעות קטנות נזקק לשתי תכונות עיקריות - סבלנות ויכולת הפשטה. ליחזקאל יש מנות גדושות מן הראשונה ומעט מדי מן השנייה. הוא מדבר בלשון גבוהה מדי (למשל: פנייה לצדדים בגוף שלישי) ולכן עליו להסביר שוב ושוב עד שהם מבינים. אם יצליח לדבר איתם בגובה העיניים, כולם ייצאו נשכרים.
יעילות: 7.
מזג שיפוטי: 9.