אתר לאומי "פינת הנרייטה סאלד" ממוקם ברחוב שדרות ירושלים בדרומה של העיר לוד שהוא רחוב ראשי בעיר ששימש בעבר דרך ראשית מיפו לירושלים ובא להנציח זכרה של מייסדת "עלית הנוער" ומי שכונתה "אם עליית הנוער". הנרייטה סאלד. הוא כולל שני עצי שקמה עתיקים הסמוכים אחד לשני אשר נשתלו, ככל הנראה, בתחילת המאה ה-20, בצל הצפונית שבהם, כך יודעים לספר, נהגה הנרייטה סאלד לנוח בנוסעה אל בני עלית הנוער במשק ובמוסד. במלאת עשור לפטירתה, בא' אדר תשט"ו, בשנת 1955, הוצב לזכרה במקום ספסל ישיבה עשוי מאבן בידי הסתדרות "הדסה" בארה"ב וארגון "עליית הנוער". בשנת 1974, הוקם בסמוך לספסל זה, קיר הנצחה ועליו הכיתוב הבא: "בצל שיקמה זו נהגה הנרייטה סאלד לנוח בנוסעה אל בני עלית הנוער במשק ובמוסד. הוקם בעשור לפטירתה א' אדר תשטו על-ידי הסתדרות "הדסה" בארצות הברית ו"עלית הנוער".

המקום הוכרז כ"אתר לאומי"

ב-27 בינואר 1982 הוכרז המקום כ"אתר לאומי" להנצחת פועלה ומורשתה של הנרייטה סאלד. אחת ממטרות ההכרזה על אתר כאתר לאומי היא לאפשר את שימורו של המקום ולהביא אותו למודעות הציבור ולאפשר לציבור לבקר בו ולהכירו. נראה שמטרה זו לא מיושמת בפועל באתר "פינת הנרייטה סאלד". ביקרתי השבוע באתר וצילמתי אותו. המראה במקום לא מלבב במיוחד. הכיתוב על קיר ההנצחה המספר סיפור האתר דהוי . הכיתוב עליו לא נראה בבהירות וזקוק לחידוש וריענון. כמה אבנים בקיר ההנצחה, נפרדו אחת מהשנייה וזקוקים לאיחוי עם חומר מדביק כמו מלט או חומר הדבקה אחר. מדובר בשיפוץ שעלותו הכספית זעומה. צריך רק יוזמה ואכפתיות וראוי שהגורמים הנוגעים בדבר ייקחו את העניין לתשומת ליבם .עץ השקמה הצפוני הצמוד לספסל ושלידו נהגה הנרייטה סאלד לנוח נראה, על פניו, בשלבי התפוררות וראוי שאיש מקצוע יבא לבדוק ולאבחן מצבו, ואם נדרש ראוי שיעבור טיפול ושיקום שאם לא כן עלול הוא לקרוס פתע ביום בהיר אחד . בצילומים שצילמתי במקום ניתן לראות את הגזע המתפורר ואת שלט ההנצחה הזקוק לחידוש הכיתוב וריענון. כ-15 מטר דרומית לעץ השקמה המתפורר נטוע עץ שקמה נוסף. מצבו טוב יותר משכנו . גזעו במצב סביר ועליו צפופים יותר. עד כמה "סודי" ולא ידוע ומוכר אתר זה אתר זה תמחיש העובדה שאף אחד מנהגי המוניות מתחנת המוניות בלוד השוכנת לא רחוק מהאתר לא ידע להשיב לשאלתי היכן נמצא אתר לאומי הנרייטה סאלד . באמת מדובר באתר שידוע למתי מעט והרי אחת המטרות של האתר להנציח את זכרה של הנרייטה סאלד ולעודד ביקור במקום על כן ראוי להציב במקום שלט גדול ובולט לעיין כולל לנהגים שעוברים במקום בנוסח מעין זה: ברוכים הבאים לאתר לאומי הנרייטה סאלד לזכרה של "אם תנועת הנוער" הנרייטה סאלד" ואולי אף להציב במקום פסל דיוקנה ולידו בהרחבה פירוט תולדות חייה ופעילותה .כיום מי שעובר במקום לא יודע תמיד שמדובר באתר לאומי .ראוי שנציגי ארגון "הדסה" יבואו לבקר במקום ולבדוק מה אפשר לשפר. בקיץ 1981 נערכה באתר עצרת זיכרון שבה ניתן שמה של הנרייטה סאלד לרחוב המקשר בין שדרות ירושלים לרחוב החשמונאים

"באר השלום"

בסמוך ל"ספסל הנרייטה סאלד" במרחק כ-20 מטר בלבד צפונית לו מעבר לכביש שדרות ירושלים שוכן מבנה וכיפה עגולה בראשו הקרוי "באר השלום". המבנה, ככל הנראה מהתקופה הממלוכית בעל עיטורים רבים, בתוך המבנה שכנה באר מאוד מפורסמת בקרב המקומיים אף עוד מהתקופה העתיקה. על המבנה בקיר הדרומי שלו, שלט כחול המתאר את המבנה ועברו ההיסטורי .וכך נאמר בשלט: " הבאר ניצבת על דרך אורך עתיקה (כיום שדרות ירושלים )פי הבאר בנוי חוליות שיש שניכרים בה סימני חיכוך חבלים. דרך החלונות שתו הבהמות מהשקתות המשוקעות בקיר המבנה. בעבר נקראה "ביר זיבאק" באר הכספית בשל המים המרים." שדרות ירושלים בלוד הייתה חלק מדרך עיקרית בין יפו לירושלים ושימשה סוחרים ועולי רגל שנעו על הציר".

הנרייטה סאלד-מחנכת ומנהיגה ציונית

ואם באתר לזכרה של הנרייטה סאלד עסקינן. כמה מילים על אישה זו שהייתה מחנכת, ופעילה ציונית. ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ועמדה בראש ארגון "עליית הנוער" שהביאה עולים לארץ .היא נולדה בעיר בולטימור שבארצות הברית בשנת 1860 בת בכורה משמונה בנות לרב בנימין סאלד ואשתו סופי לבית שאער. בשנים 1877-1893עבדה כמורה בבית ספר עממי בבולטימור. בעקבות פרעות תרמ"א בדרום האימפריה הרוסית ("סופות בנגב") נרתמה לפעולות סעד וסיוע למהגרים היהודים שהגיעו מרוסיה לארצות הברית. לצד פעילותה הציבורית עסקה סאלד בכתיבת שירה, בתרגום ובעריכה. היא הייתה העורכת הראשית של ההוצאה לאור היהודית הראשונה בארצות הברית ה-JPSA. בשנת 1897 הצטרפה לתנועה הציונית. ב-1909 הגיעה סאלד לראשונה יחד עם אמה לביקור בארץ ישראל, והשתיים, כך דווח, הזדעזעו מהתנאים הקשים במקום, מהעוני ומהזוהמה. יש אומרים כי ביקור זה הביא את סאלד להקים ב-1912 את הסתדרות הנשים הציונית בארצות הברית הדסה - ארגון שהוקם לסייע ליישוב היהודי ולמפעל הציוני בארץ ישראל. סאלד שימשה כנשיאת הארגון. בשנת 1920 עלתה סאלד לארץ ישראל . היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ, ומרפאות ציבוריות של "הדסה" הוקמו בכל רחבי הארץ ויצרו למעשה את התשתית למערכת הרפואית בישראל. בשנת 1932, לאחר שהסוכנות היהודית אישרה את רעיון עליית הנוער שהגתה רחה פריאר, התמנתה סאלד לעמוד בראש מפעל זה ושימשה בתפקיד עד יום מותה, מכאן כינויה "אם עליית הנוער". במסגרת תפקידה זה הייתה אחראית על קליטת ילדים ונוער שהגיעו לישראל לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ביניהם "ילדי טהרן", והכוונתם ושיבוצם למסגרות השונות. הנרייטה סאלד נפטרה בשנת 1945 ונטמנה בבית הקברות בהר הזיתים.