אנשים יכולים להתקיים שבועות ללא מזון, ימים ספורים בלבד ללא מים ודקות ללא חמצן. מכאן ברור מה החשיבות של המים בתזונת האדם ובתפקוד גוף האדם. המים תפקידם, בין היתר, משמשים לתהליכים כימיים ואנזימתיים שונים בגוף.
המים מאפשרים לשמור על טמפרטורת הגוף, מעניקים לגוף את צורתו הנפחית, מובילים רכיבים חיוניים לרקמות (חמצן ורכיבי תזונה), מובילים פסולת מהרקמות החוצה, שומרים על איזון נוזלים בין הסביבה החיצונית לתאים ובין התאים עצמם. מאזן נוזלים נאות - מאפשר לאבד כמות שאינה גבוהה יותר מהצריכה.
מקור המים מגיע כמובן מהנוזלים השונים שאנו צורכים מהמזון ומהמשקאות וכן מעט מפעילות של חילוף החומרים (מטבוליזם). במקרים בהם גוף האדם צורך פחות ממים ממה שהוא מאבד לצורכי קיומו אז מאזן המים נמצא במצב שלילי. במקרים בהם גוף האדם צורך יותר ממה שהגוף מאבד לצורכי קיומו אז הכליה דואגת לסילוק העודפים. גם במקרים של חסר נוזלים הכליה דואגת להפחית את כמות השתן. האופן בו גוף האדם מאבד מים הוא דרך השתן, הזיעה וגם הצואה.
לשאלה החשובה כמה עלינו לשתות, יש תשובה מורכבת. אנשים שונים זקוקים לכמויות שונות. התשובה תלוית הסביבה בה אנו חיים ואופן הפעילות שלנו. ככל שאורח החיים שלנו גורם לאובדן גדול יותר בזיעה, אז הצורך בשתיה גבוה יותר. תנאי סביבה ופעילות גופנית משנים את מאזן המים למשל פעילות גופנית מוגברת, מזג-אוויר חם ולח, מזג-אוויר חם ויבש, המצאות בתנאי גובה, רוחות, ביגוד חם מדי, וגם מצבי חולי כגון חום, הקאות ושלשולים. כל אלה משפיעים על אובדן המים ועל המאזן הטבעי ולכן התשובה אינה חד-משמעית גם לגבי אותו אדם עצמו בתנאי סביבה ופעילות משתנה.
הדרך הנכונה לבחון באופן מהימן את מאזן הנוזלים בגולף הוא השתן - דחיפות מתן שתן וצבעו. תכיפות הטלת שתן, כלומר ככל שמתפנים בהפרש זמנים גדול יותר וצבע השתן כהה זה סימן לכך שהגוף צריך תוספת נוזלים.
במשך היום צבע השתן אמור להיות בהיר כצבע קש. במקרים ששותים יותר מהנחוץ שלפוחית השתן מתמלאת ומאותתת על צורך להתפנות. הקושי הוא שמבקרים של מחסור בנוזלים לא בהכרח תופיע תחושת צמא, ולכן צמא בלבד אינו מהווה אומדן למשק המים בגוף. לפיכך חשוב להקפיד על שתיה ולשים לב לסימנים של האטה בדחיפות מתן שתן וצבע כהה של שתן.
קיימים מקרי קיצון, המכונים היפונתרמיה "הרעלת מים", כאשר מזיעים בכמות מרובה ושותים כמויות גדולות של מים ובמקביל, לא צורכים מלח. הדבר עלול לגרום לנפילת ערכי המלחים בדם, בעיקר נפילה של נתרן שהוא מרכיב במלח. מחסור מסוג זה מהווה סכנה קיומית ותפקודית משמעותית וזאת משום שמערכת העצבים המרכזית עלולה להיפגע מארוע כזה. כאשר ניתן לצפות מראש תנאים בהם הגוף יהיה תחת פעילות אינטנסיבית באופן חריג, בתנאי מזג-אוויר קשים במיוחד, בפעילות ממושכת לאורך זמן, כאשר ברור שההזעה תהיה בנפחים גדולים מאוד (במדדים של ליטרים לשעה) - אין להסתפק בשתית מים בלבד, שעלולים לדלל את ריכוז המלחים בדם, אלא להוסיף מלח או מוצרים מכילי מלח לפני הפעילות הצפויה וכן תוך כדי הפעילות עצמה.
