חוק שימור הטוסטר

תופעה זו של תכנון מוצר בעל משך חיים קצר, מכונה "התיישנות מתוכננת" (planned obsolescence). בתחום התוכנה, למשל, ניתן לעבוד בדרך כלל בגרסה חדשה עם התוכנה הקיימת בגרסה הישנה, אך לא להפך. זה אומנם יכול להיות בשל סיבות טכניות, אבל בדיקות מצאו שיש מניעים כלכליים לגרימת חוסר תאימות בין דורות של מוצרים. לא מדובר בתופעה חדשה, אלא בנושא כלל-עולמי שלמרות חשיבותו לא מוכר מספיק לצרכנים רבים. למעשה, לא מדובר גם בעניין כלכלי בלבד, משום שמלבד עוגמת נפש ופגיעה בכיס, ההתיישנות המתוכננת של מוצרים עושה שימוש במשאבי טבע מוגבלים, כגון מינרלים נדירים, כאילו היו אלה בלתי-מוגבלים ולכן גורמת לנזק משמעותי לסביבה. חקיקה חדשה בצרפת מעלה את התופעה לסדר היום ומנסה להילחם בה. צרפת מחייבת לראשונה יצרני מכשירי חשמל להוסיף מידע בדבר עמידות משוערת של מוצר חשמלי (תאריך תפוגה) וזמינות חלקי החילוף למוצר (למשל: "סוללה חדשה לטלפון סלולרי זה תהיה מוצעת למכירה על-ידי היצרן עד דצמבר 2018"). יתרה מכך, החל מ-2016 יצרנים יידרשו להחליף או לתקן ללא תשלום מוצרי חשמל שהתקלקלו במשך השנתיים הראשונות שלאחר הרכישה. בשונה מתעודת אחריות רגילה על מוצר חשמלי – שירות זה יהיה ללא תשלום ובתקופת אחריות קבועה.

אין ספק שהוספת מידע על העמידות המשוערת של המוצר הנמכר היא פרמטר חיוני לצרכן ותמריץ חיוני ליצרן לשפר את איכות המוצר, אך האם המחירים יתייקרו כתוצאה מהעלאת איכות המוצרים כתוצאה מהחקיקה? סביר להניח שכן, בעיקר משום שהשימוש בחומרי גלם עמידים יותר ייקר את המוצר וגם משום שהמעבר למודל כלכלי אחר צפוי להשפיע על התמחור. עם זאת, אם לוקחים בחשבון שתדירות הרכישה תרד, שתהיה אפשרות לתקן את המוצר ושהפגיעה הסביבתית תקטן, הרי שמדובר בצעד מבורך מבחינות רבות. הצעד של צרפת לא צפוי להשפיע באופן מיידי על הדרך שבה מיוצרים ונרכשים מוצרים בימינו, אך אם וכאשר יצטרפו ליוזמה הצרפתית מדינות נוספות, אולי גם בישראל נזכה לדעת כבר במעמד הקנייה כמה שנים צפויה מכונת הכביסה החדשה שקנינו לשמש אותנו נאמנה.