העורך שלי השתמש פעם לגבי בביטוי "ממרום שנותיו". איני מתיימר להשתמש בביטוי זה לעיתים קרובות, אך מנסיוני אני יודע שמלחמות יהודים אינן טובות לנו.
הנה אספר כאן על ואנתח קרב המתרחש בימים אלו בניו-יורק. הרשו לי להתקדם לעתיד הקרוב. הצד התוקף כבר הוגדר כקיצוני ביותר, וכך קל יותר לבטלו במקום לנסות לבחון האם יש שמץ אמת בטענותיו. הצד הנתקף ימשיך בשלו ביתר שאת, ואוי למי שיעז להגיד מילה רעה נוספת עליהם - קצה נפשם לשמוע (את האמת), והם כבר איימו בתביעות משפטיות בעבר.
כל צד יקבל הזרקת מזומנים (שכן כל צד מציג לתומכיו עד כמה נחוצה תמיכתם "דווקא עכשיו", ועד כמה הם מצליחים בעשיה) ותזרים התרומות ימשיך בשנים הקרובות.
אז עבור מה ולמה אותו הקרב? הלא הוא החליש את כולנו כיחידה, המטרה לשמה פתחו בקרב (לשכנע תורמים שלא לתרום) לא הושגה והמאמצים נכשלו כשלון נחרץ.
הבעיה? יהודים וכסף יהודי העוזרים באופן פעיל לתקוף את מדינת ישראל, "לטובתה" כמובן.
הפתרון? מדינת ישראל חייבת לפעול נגד כל גוף הפועל נגד מדינת ישראל, אזרחיה, חייליה, מוסדותיה או מוצריה. לכך יש לנו את צבא ההגנה לישראל. המדינה ושלוחותיה, לא פעילים או גופים שלא למטרות רווח, צריכות לצאת לפעולה. כל ההתארגנויות הפרטיזניות, אפקטיביות ככל שהן באופן זמני, אינן תחליף לפעילות מסודרת וממוסדת על-ידי מדינת ישראל. לפיכך יש לנו מדינה, ולפיכך יש למדינה כוח אדם ותקציבים.
אך כאמור דבר כזה יצא לפועל רק אחרי שנשלם מחיר כבד מאד. לדוגמה, כשנבחרי ציבור ואישים אחרים וכן חיילים בכל הדרגות יאסרו ויועמדו למשפט בארצות זרות, כשחברות זרות יפסיקו לסחור עם חברות ישראליות ומוסדות אקדמים יפסיקו את שיתוף הפעולה עם מקביליהם בישראל, כשישראלים המטיילים בחו"ל יהוו מטרות לחטיפה, עינויים ומוות ויהודים בחו"ל יהוו מטרות לפגיעה ברכוש ובנפש. כשתוגשנה תביעות נזיקין נגד מדינת ישראל, וכשהמדינה תמצא עצמה מבודדת יותר מתמיד בזירה הבינלאומית בשל ה"כיבוש" וה"פשעים" שאנו מבצעים.
אז יקום קול צעקה רב, וכולם - ישראלים ויהודים כאחד - יהיו "צדיקים" (להם לא היה שום חלק, להפך, הם נלחמו כל הזמן להגן על היהודים ועל מדינת ישראל - בדרכם הם כמובן); מישהו אחר אשם.
למה דומה הדבר? לפילנטרופים פרו-ישראלים (את חלקם אנחנו מכירים) שהיום הם בחזית הלחימה בתנועת ה-BDS. אך הם עצמם תרמו להתפשטותה ולהתעצמותה. היה צריך להכות בה בתחילתה, אך אז הם מאנו להקשיב וסרבו לפעול. היום, כמובן, הם מפסיקים תרומות כאן ושם בצורה מאוד פומבית ופועלים נמרצות נגד התנועה. אך המחלה אוחזת בגוף כל כך בחוזקה, שכל פעילותם אינה אפקטיבית. נהפוך הוא, היא מדרבנת חלקים אחרים ביהדות ארה"ב לפעולה נגדית.
הנה דוגמא: הרב של הלל ב-UCLA סיפר לפני פסח שחמישים אלף דולר בתרומות שנתיות נלקחו ממנו, ומיד הוא קיבל תזרים גדול יותר, שלא רק כיסה את החסר כי אם גם הוסיף מעבר כ"פיצוי" על עוגמת הנפש. האם הרב אהרון אויב שלנו? נהפוך הוא. האם הלל ב-UCLA גוף עוין לישראל? וֹדאי שלא. בואו ובקרו בקמפוס, כמו שעשיתי אני. תמצאו מקום פעיל, חי, פועם ונושם, בית למאות סטודנטים יהודים ושגריר של "אנחנו יהודים" לסטודנטים, פרופסורים והעובדים באוניברסיטה. הלל הוא לא האויב. יש לנו מספיק אויבים אמיתיים.
כך באוניברסיטה שכיכבה בחדשות לאחרונה, כך גם בניו-יורק. הסיום יהיה בדיוק אותו הדבר: שני הצדדים ירגישו שהם "ניצחו." תזרים המזומנים לשני הצדדים יגבר באופן זמני וימשיך ברמה גבוהה מבעבר, אך כולנו נצא מופסדים.
גלר-טורוסיין יצאו לקרב מזה זמן מתנהלת מלחמה בין
פמלה גלר ורון טורוסיין מחד לבין פילנתרופים יהודים מאוד ידועים והעומדים בראש הארגונים היהודים העיקריים בניו-יורק בשל תמיכת אלו האחרונים בארגון "הקרן לישראל החדשה."
טורוסיין טוען ש"המציאות היא שהתורמים לקרן לישראל החדשה (אותה הוא מכנה ארגון מרושע) - הכוללים מנהיגים יהודים אמריקנים בולטים - פוגעים במדינת ישראל ובצה"ל." הוא מסביר: "מספר ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן לישראל החדשה נוטלים חלק פעיל בעדוד הדהלגיטימציה של מדינת ישראל וצה"ל."
הוא מוסיף: "אנחנו לא יכולים לשתוק מול העובדות האלו. תורמים (וכאן הוא מונה אותם בשמם) וכן הקרן הקהילתית היהודית (Jewish Communal Fund) צריכים להפסיק לממן את הקרן לישראל החדשה ולעמוד לצד ישראל." הוא נותן כדוגמה את תוכנית תגלית שהפסיקה לדבריו את פעילותה המשותפת עם הקרן.
פמלה גלר מציינת ש"הקרן הרדיקלית-קיצונית ותומכיה מנסים לצייר עצמם כנפגעים. המציאות היא שהחברים התוקפנים של הקרן - המגייסת שלושים מיליון דולר כל שנה - חשופים והם מרוגזים בשל כך."
היא מצטטת את ארגונו של פרופסור סטיינברג, NGO Monitor, לפיו "22% מהכספים שהקרן מחלקת מיועדים לארגונים חוץ ממשלתיים העוסקים בקידום פעילות פוליטיות הפועלים בקמפיינים בינלאומיים מלבי מחלוקת דוגמאת שוברים שתיקה, עדאלה, יש דין, תנועת הסולידריות שיח ג'רה, קרן מגיני זכויות אדם, מגזין 972+, פורום הנגב לדו-קיום ורופאים לזכויות אדם - ישראל."
"המציאות היא," טוענת גלר, "שהקרן לישראל החדשה פוגעת בישראל ותוקפת את המדינה היהודית הקטנה, הן מבית והן מחוץ בזירה הבינלאומית, וחייבים לעצור בעדם."
גלר מצטטת את השר בנט, בלי לציין את שמו. כחמישית מהמאמר מוקדשת לציטוט דבריו של בנט, וגם אם הם ראויים לציון, חייבים לזכור שרבים בישראל לא תומכים בו, במפלגתו או באידיאולוגיה אותה הוא מקדם (של אלוהים ומדינה, ערכים ונאמנות, עמידה על עצם זכות קיומנו והגנה אקטיבית, התקפית, עליה).
הקרן לישראל החדשה שם הקרן הוא
הקרן החדשה לישראל, אך אני אוהב לדייק, ובפעילותה הקרן מנסה לעצב ישראל חדשה, ולא אחת שאני בהכרח אוהב, ולפיכך השם השגור בפי הוא "הקרן לישראל החדשה."
רבים משייכים את הקרן עם פרופסור
נעמי חזן, לשעבר נשיאת הקרן. הוועד המנהל של הקרן חובק עולם - מירושלים דרך אנגליה לרחבי ארה"ב. החברים הם פרופסורים בהווה או בעבר ו
אנשי מפתח בעולם העסקים. קבוצה מרשימה עד מאד. לקרן פעילות עניפה בארה"ב, אנגליה, אוסטרליה, קנדה ושוויץ.
הקרן מחלקת מיליוני דולרים כל שנה למאות ארגונים הפועלים בארץ, לפי קבוצות: "דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות אזרח," "צדק חברתי וצדק כלכלי," "פלורליזם וסובלנות דתית," "סביבה."
לפי אתר הארגון, "מאז הקמתה ב-1979 הקרן החדשה לישראל נתנה למעלה מ 250 מיליון דולר ליותר מ 850 ארגוני שינוי חברתי. באופן זה הקרן מבטיחה שמאות ארגוני שינוי חברתי עוסקים בנושאים שהקרן מחויבת להם," ואז מופיעה אותה רשימת מילות המפתח הכוללת "דמוקרטיה, פלורליזם, סובלנות וצדק; עד כמה הן ערבות לאוזניים ופורטות על נימי הלב והנשמה.
עד כה הכל נשמע מבטיח מאד. באתר הקרן ניתן למצוא את רשימת הארגונים המקבלים מענקים, ואת סך המענקים בשנת הכספים האחרונה (2013). כך לדוגמה במענק של כמעט ארבעים אלף דולר ל"כנפיים של קרמבו," ארגון שלו הקדשתי טור זה לפני מספר שנים. הרשימה כה ארוכה וכלולים בה הרבה מאוד ארגונים מרשימים ואחרים שאף פעם לא שמעתי עליהם, אך לפי השם מטרותיהם טובות והארגונים עוסקים לכאורה בחתכים של האוכלוסייה ושל החיים בארץ שבדרך כלל לא זוכים לתשומת לב.
בכלל, רבע מילארד דולר הוא סכום כלל לא מבוטל, ביחוד כשהוא מגיע מקרנות ומתורמים פרטיים, דוגמאת ליסה וגוש גריר מבורלי הילס. דולר לדולר, מיליון למיליון, התרומות נאספות ומחולקות לפי ראות עיני הנהלת הקרן בהכוונת הוועד המנהל.
הרשימה של הגופים המקבלים מענקים כל כך ארוכה שהנשימה נעצרת. אין ספק שהפעילות מרשימה מאד. לבנה אחר לבנה, הקרן פועלת לעצב את ישראל מחדש, כאן לשפר, שם ליפות אך בעיקר לבנות מחדש, לפי חזון הקרן ותורמיה.
היכן הבעיתיות בתוך כל הטוב-לכאורה? הבעיתיות, עבורי, היא כשאני רואה ארגונים כמו עדאלה ($58), שוברים שתיקה ($78), רופאים למען זכויות האדם בישראל ($18), בצלם ($172), יש דין ($45) ואחרים (כל הסכומים באלפי דולרים, מענקים משנת 2013). חשדותי מתעוררים ובמחי יד ממש כל הטוב שהקרן עושה מתבטל כלא היה. מחד-גיסא, הקרן פועלת ליצור חברה שוויונית (בהסב תשומת לב רבה לערביי ישראל ולמהגרים לא חוקיים מאפריקה), מאידך הקרן תומכת בריש גלי בארגונים הפועלים לילות כימים להתנגח בעצם קיומנו.
למה דומה הדבר? לתרופה האמורה להקל על הגוף במלחמתו נגד מחלה זו או אחרת, שתופעות הלואי שלה כה חריפות ושליליות שעדיף להמנע מהתרופה כליל ולא להחשף לנזק שהיא גורמת בודאות. לא מדובשה ולא מעוקצה, וכאן העוקץ ארסי וקטלני במיוחד.
חלוקת מצלמות וידאו והכוונה איך לערוך סרטונים מפלילים ולגזור בדיוק רגעים מסוימים לפיהם נצא אשמים (לדוגמה, נשים וילדים ערבים המתגרים במכוון בחיילים, וכשחייל לשניה מרים קולו או ידו, או מסתובב, בדיוק אותה שניה מועלת אחר כך לעולם כולו לראות את ה"זוועות" להן אנחנו אחראים).
אותן מצלמות וידאו הן כמו שמן למדורה, שכן באזור המזרח התיכון וסיפורי אלף לילה ולילה, התושבים מומחים בביום (ראה, לדוגמה, את מקרה אל-דורה או את ה"טבח" בג'נין), וכל הנדרש הוא הנפץ והנצוץ להביא לידי פיצוץ אדיר ורב.
הייתי באירוע התרמה למצלמות הוידאו בבית פרטי בברנטווד, עם שמנא וסלתא של רשת תורמי הקרן בלוס אנג'לס. ניהלנו "שיחה תרבותית" היכן הקו האדום - האם נכון או לא נכון לקרוא לחרם על ישראל. אך המצלמות? הרבה כסף גויס באותו ערב, כה נרגשים היו האורחים מדברי ותמונות המבקרים מישראל.
תביעות נגד מוסדות ואישי ציבור בארץ ובחו"ל, וביחוד תביעות - או סיוע להן - נגד חיילי צה"ל, בשל "פשעים נגד האנושות." טוב שבארץ הפרקליט הצבאי הראשי חוקר, ביוזמתו הוא, כל פניה, תלונה ותואנה המגיעות למשרדו, וטוב גם שיש בית משפט עליון אליו קל להגיע ושבפניו נשמעות הרבה מאוד תביעות על כל שאנו עושים לא כשורה.
חבל, כה חבל, שארגון הדואג לישראל ולרקמותיה העדינות ביותר, בוחר לתמוך בפעילות שמזככת את הנשמה עד כדי מעלת מלאכים, ואנו כאמור בני אדם, בשר ודם. הרבה פעמים הוסבר לי על-ידי ראשי הארגון שזהו העול שהם לקחו על עצמם, ולכן עיסוקם מתרכז בחתכים מסוימים ולא בתמונה הכוללת. לדבריהם, אין הם אמורים, ואינם מתכוונים, לעמול נגד עוולות משני הכיוונים - הם עוסקים בכיוון אחד בלבד. גופים ואישים אחרים יכולים לעסוק בהגנה על מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, השופטים בישראל, הרופאים בישראל וקבוצות אחרות. הם (בקרן) עוסקים בזכויות אדם, זכויות אזרח, דמוקרטיה, פלורליזם, סובלנות וצדק, הרבה צדק.
התוצאה? כשגוף יהודי יוצא דרך קבע לתקוף את ישראל ומבליט את כל הרשע והרוע הטמונים בנו לכאורה (בין אם הם אמיתיים או דמיוניים לחלוטין), הארס הנוטף מתווסף לרעל ולהתקפות התמידיות עלינו מצד אויבינו, וכך במקום להגן על אותה מדינת ישראל אותה הם מנסים לשנות לטובה, יוצא שהם מרעים ופוגעים בה.
לפי המצטייר, ישראל פושעת. חמס, פתח ושאר הארגונים "שוחרי השלום ולוחמי החרות" אפילו לא מוזכרים, כאילו שהם הטובים, מלאכים משמים, ורק בנו האשם בכל מה שקורה בישראל ובסביבה.
היתכן שאין כל טוב בארץ? שכל כולנו רשע וזדון? מדוע להבליט ולעזור לאויבינו? אלו שאלות שצריך להפנות לקרן ולועד המנהל שלה.
צדק צדק, אצל כל אדם הגון, חייב להיות מופעל בצורה שווה ולא איפה באיפה. אך לא כך בקרן לישראל החדשה. הם בחרו לתקן את כל העוולות (האמיתיות והמדומות, בעיקר אלו האחרונות) בקרב אויבי ישראל, ולעזאזל עם המדינה היהודית.
דניאל סוקץ', מנכ"ל הקרן, כותב לפסח, לדוגמה, "הזמן לדבר: שתיקה לגבי עמדות ומדיניות שהיינו מגנים כאן בארה"ב לא עוזרת לישראל. אנחנו צריכים להמשיך בדרך מסורת הנביאים ולדבר - למעננו ולמען ישראל. המסורת היהודית והעתיד של ישראל דורשים זאת ולא פחות."
בספר דברים (ט"ז) מדובר על שלושת הרגלים - שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר. (שם, 16). וכך אנחנו מצווים:
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלוהיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק. (שם 18)
לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. (שם 19)
צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך. (שם 20)
אצלי "צדק, צדק תרדוף" פרושו במידה שווה. מסתבר שלא כך אצל הקרן לישראל החדשה, והם גאים בכך. הם מינו עצמם "שופטים ושוטרים" ואוי לעם שאלו שופטיו ושוטריו. ואולי על כך נאמר "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך." (שמות א':14)
שינוי כיוון להפריד בין הפעילות ה"פוליטית" לבין הפעילות ה"חברתית" לא ניתן, ואין איש רוצה להפסיק את תזרים המזומנים ארצה. מדוע? שכן החוק היבש - בניגוד לפעילות הקרן - תקף באופן שווה לכולם, ומי ירצה להפסיק את תזרים המילארדים מחו"ל לארץ? אף לא אחד (למעט כותב שורות אלו).
רבים התומכים בקרן בארץ ובחו"ל.
לפני מספר שנים הגיע אל"ם (מי"ל) לארה"ב לסיבובי איסוף כספים להתחקות אחר ולחשוף את מקורות הקרן. הוא הקים ארגון שלא למטרות רווח, ואף הצליח בפרק זמן קצר יחסית לגייס כספים נכבדים מאוד לפעילות זו. אך בעוד הוא מרים אבן אחר אבן וחושף את כל החי שם מתחת, שרצים וזוחלים למינהם המסתתרים מאור, הוא כשל בדבר בסיסי אחד.
הוא עצמו העביר מאות אלפי דולרים (ואלו הצטברו לסכומים מאוד מכובדים בני שבע ספרות) לארגונים בישראל (ואולי רק לאחד - "אם תרצו"), אך כל זה נעשה בסודיות רבה ובהחשה. כשבאו מהטלוויזיה הישראלית למשרדי אם תרצו, נתקלו הכתבים בחומה בצורה - את המקורות הכספיים שלנו לא נגלה! על כך נאמר "נאה דורש אך לא נאה מקיים." מדוע לפחד ולהסתיר, כשאתה מנסה לחשוף את מקורות המימון של אחרים? הרי כשלת באותו "פשע" בעצמך.
ראו כמה כסף זורם לארץ, מכל הכיוונים, וכשזרמים שונים נפגשים, הם מתנגחים זה בזה, והקול מחריד והקצף מכסה הכל. עד שישקטו המים.
אך המים מסרבים לשקוט. בארץ נעשה ניסיון לחוקק חוק שיסדר (או ימנע) תזרים מזומנים מממשלות זרות (המנסות להתערב בנעשה בארץ) או מגופים עוינים באופן מוצהר. אך החוק לא עבר.
תיקון עולם אותו גוף שרשם לעצמו מטרה להקים ישראל חדשה, טובה יותר, זוכה לתמיכה נרחבת בישראל ובקרב יהודים ברחבי העולם. הם מאמינים באמונה שלמה שרק טוב הם עושים, ושמטרתם לתקן עולם (לא במלכות שדי כי אם לפי ראות עיניהם). ובכן, כיון שלפי חוק לא ניתן לאסור על פעולתם, וכיון שישנו גוף בארץ המגייס סכומי עתק לחשוף את כל עוולות הקרן, מה עושים? יוצאים למלחמה בארה"ב - נגד התורמים הגדולים של הקרן.
פמלה גלר, כמו יעל אשת הקיני, היא זו שבאמצעותה מתגשמת נבואת דבורה, פועלת "על-רקע ההשתמטות הגדולה של רבים משבטי ישראל" (התאור לקוח מויקיפידה, תחת הערך "יעל אשת חבר הקיני" ותואם במיוחד את האמור כאן). כך בעבר הרחוק, כך גם בהווה.
אך האם הקרב נגד פלח נכבד ביהדות ארה"ב ראוי וכדאי? בארץ לא ניתן ולא רוצים לעצור את פעילות הקרן, אז נחשוף את התורמים הגדולים ונתנגח בהם? התורמים עדין רואים עצמם כיהודים נאמנים, המודאגים ממה שקורה בארץ ויעשו כל הניתן לתקן, לשנות ולשפר. הם מזרימים מיליונים מכספם, מדברנים אחרים לעשות אותו הדבר ומגייסים את ארגוני הגג היהודים לעזרה.
וכך מוצאים אנו את עצמנו באמצע קרב אדיר, בין יהודים לבין יהודים, על "מה טוב לישראל" ואיך להיטיב עם המדינה הצעירה (אולי להופכה למדינה דמוקרטית, אולי למדינת כל אזרחיה, כל אחד ושיקוליו, פרושיו, קדימויותיו וסדר עדיפויותיו). אלו מפרסמים שלטים על אוטובוסים וברכבת התחתית, ואלו משיבים מלחמה שערה על גבי דפי העתונים המובילים בארה"ב. עוד ועוד כסף מוזרם (מתורמים יהודים), וכל תשומת הלב שלנו מופנית לאותו הקרב, כאילו שאויבינו שקטו ומניחים אותנו לנפשנו, מכירים סוף כל סוף בזכותנו להתקיים כשווים בין אומות העולם.
כל ניסיון לפשר יתקל בשתי חומות בצורות - כל צד בשלו, ומי שמעז להתערב בלי להשבע שבועת אמונים מוחלטת לצד זה או אחר גורלו כגורל האויב. מנסיוני יודע אני זאת.
האם יצא מכל זה משהו? האם צד כלשהו יוותר או יהיה מוכן לשבת עם הצד שמנגד? הלא לא אויבים אנחנו, כי אם אחים, יהודים כולנו.
האם ישראל תצא נשכרת? האם יוטב לה?
האם ישתנה משהו, ולו במיל, מהמצוי לכיוון הרצוי? ודאי שלא.
האם יופחת תזרים המיליונים של הקרן? להפך, הוא רק יתגבר.
ולכן שואל אני בשנית, מה בדיוק המטרה בקרב הנוכחי?
