למרות שסוגיית התחבורה הציבורית בשבת אינה קשורה ישירות לסטטוס-קוו אלא לחוק, יש מי שטוען כי הסטטוס-קוו מעולם לא היה דבר מחייב. "הסטטוס-קוו הוא פיקציה", קובע פרופ'
אביעד הכהן, דיקן ביה"ס למשפטים והמרכז האקדמי "שערי משפט" ומומחה לסוגיות דת ומדינה בראיון ל-News1.
פרופ' הכהן: "ב-1947 נכתב מכתב הסטטוס-קוו שהתייחס לארבעה נושאים - שבת, כשרות, נישואים וגירושים וחינוך. מאז ועד היום עברו 68 שנה והמצב משתנה כל הזמן, אבל משתמשים בסיסמה הזו כי היא נוחה מאוד לפוליטיקאים, והיא נוחה מאוד גם לבתי המשפט שהזכירו אותה בכמה הזדמנויות. אחת ההזדמנויות הייתה בפסק דין חורב בעניין סגירת כביש בר-אילן בירושלים בשבתות".
בפועל - הוא מסביר - המצב דינמי ומשתנה. "רחובות שסגורים בשבת יש היום הרבה יותר מאשר בשנות החמישים ושנות השמונים, אבל בעסקים הפתוחים בשבת העניין נפרץ לחלוטין ולא רק בתל אביב ובקיבוצים אלא בכל רחבי הארץ. לשם השוואה, צרפת היא אחת המדינות הכי ליברליות ויש בה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. נעשה שם ניסיון להתיר פתיחת עסקים גדולים, לא כאלה שמוכרים מזון, בימי ראשון, יום השבתון שלהם. כיום, בערים גדולות מותר לחנויות אלה לפתוח את שעריהן 5-4 ימים בלבד בשנה, ועכשיו דנים אם מותר לפתוח אותן יום נוסף - שתבין את הפרופורציות. נושא העסקים בשבת בישראל פרוץ. אפילו בירושלים, שנהייתה הרבה יותר דתית וחרדית - עם 15 נציגים דתיים וחרדיים בעירייה לעומת חמישה לפני 30-20 שנה, זה אבסורד! עשרות פאבים, חנויות נוחות וכדומה שלא היו פתוחים בתקופת
טדי קולק פתוחים היום. חלה קפיצה במאות אחוזים".
גם בתחומי הכשרות, רואה הכהן זליגה. "חנויות לממכר חזיר לא היו קיימות והיום הן תחת כל עץ רענן. מנגד, איסורים בענייני חפירות ארכיאולוגיות שעלולות לחלל קברים או ניתוחי מתים שלא הוזכרו במסמך הסטטוס-קוו קיימים היום. מאז חקיקת החוק שיזם
אבנר חי שאקי לאסור הצגה בפומבי של חמץ בפסח גדל הנושא של מכירת חמץ. אני לא יודע לומר אם חקיקת החוק היא שגרמה לכך. על פניו, דברים דינמיים, חיי המסחר מתרחבים וזה עניין של כסף. רשת מקדונלד'ס, למשל, לא הייתה קיימת בישראל בשנות השבעים והשמונים".
"הניסיון להיאחז בסטטוס-קוו תלוש", מסביר פרופ' הכהן. "בדקתי נושא אחר נושא. בפועל, מעולם לא היה סטטוס-קוו. העניינים הדתיים במדינה עברו שינויים - יש לומר ביושר - משני הצדדים. במחקר שערכתי בחנתי עשרות חוקים וציינתי את השינויים שחלו. הגעתי למסקנה שהסטטוס-קוו הוא ססמה ריקה וחלולה לצורך מסמכים תועלתניים".
- ומה באשר לתחבורה הציבורית? "בשנות החמישים והשישים לא הייתה
תחבורה ציבורית בשבת, פרט לחיפה, לא מכוח החקיקה. בשנות התשעים נכנס הנושא לחקיקה ראשית וקווים בשעון הקיץ יוצאים לפני צאת השבת. זה שינוי לרעה מבחינת הדתיים. מנגד, נפתחו קווי מהדרין - החמרה שלא הייתה".
- יש לך גם הצעה אופרטיבית? "כל דבר צריך להיבחן לגופו. אני בעד חיזוקה של השבת לאו-דווקא מנימוקים דתיים, אלא מנימוקים לאומיים. השבת במדינת ישראל הייתה ערך לאומי לפני שהייתה ערך דתי. ברל כצנלסון, חיים נחמן ביאליק ואחד העם לא דיברו על שבת מנקודת מבט דתית אלא מנקודת מבט לאומית. יש ויכוח על דמותה של השבת. אני בגישה שלא לתת היתר מוחלט ולא איסור מוחלט.
"בעניין תחבורה ציבורית בשבת, צריך לתת מקום לאנשים מעוטי יכולת. אולם שאלה שמדברים עליה פחות היא השאלה של האנשים שצריכים לעבוד בשבת. נהג אוטובוס צריך להפעיל תחבורה ציבורית בשבת במקום להיות עם המשפחה שלו. למה אתה מחייב אותו ועוד אלפי אנשים שנדרשים להפעלת השירות לעבוד? אלה שעובדים הם לרוב מעוטי יכולת שבאים לעבוד בגלל השכר הכפול. לכן למאבק שותפים אנשים כמו
שלי יחימוביץ' שבאים מהכיוון הסוציאלי. גם בהנחה שאתה נותן לנהג מנוחה ביום אחר אתה מונע מהנהג להיות עם משפחתו בשבת. צריך התחשבות במעוטי יכולת, אבל לא על-חשבון דמותה של השבת".
