ערביי ישראל ויום העצמאות

הצהרתה של שדרית הטלוויזיה הערבייה לוסי אהריש בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בערב יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל בה אמרה את המילים "לתפארת מדינת ישראל" איננה משקפת כלל וכלל את מה שחושבת המנהיגות של ערביי ישראל על מדינת ישראל. מי שקורא את ההודעה שפרסמה הרשימה המשותפת בראשות של ח"כ איימן עודה, רשימה הכוללת ארבע מפלגות ערביות, לרגל יום העצמאות יגלה את האמת. בהודעה נאמר: "יום עצמאותכם הוא היום של הנכבה שלנו. לא נשכח ולא נסלח ככל שיחלוף הזמן...". ח"כ איימן עודה, שהכריז בראיונות לתקשורת הישראלית כי הוא רואה את עצמו כנלסון מנדלה או צ'רצ'יל, הוא האחראי להודעה בתוקף היותו מי שעומד בראש הרשימה הערבית המשותפת. האם זו הדרך שבה רוצה המנהיגות הערבית להוות גשר לשלום בין ישראל לפלשתינים? בדף הפייסבוק שלה, קוראת הרשימה המשותפת לציבור הערבי להשתתף אחר-הצהריים ב"תהלוכת השיבה" לכפר הערבי הנטוש אלחדת'ה בצפון הארץ. הפלשתינים טוענים כי ישראל הרסה 530 כפרים ערבים וגירשה את תושביהם בין השנים 1948 ל-1967. על-פי הקריאה של הרשימה המשותפת, התהלוכה נועדה "לחדש את הדבקות בזכות השיבה, התהלוכה היא זעקה לחופש בפני העושק ובפני מי שגנב את האדמה ואת המולדת ועשה מעשי טבח וגירש את האנשים מכפריהם ועריהם והפך אותם לפליטים". כן הרשימה המשותפת דבקה בזכות הפלשתינים לשיבה לכפריהם בתחומי מדינת ישראל. כלומר, להביא חמישה מיליון פליטים פלשתינים מרחבי העולם וליישבם בתוך מדינת ישראל. ההודעה של הרשימה המשותפת מתארת את מלחמת העצמאות כהתנפלות של היהודים על מאות כפרים ערבים שלווים, עשיית מעשי טבח בתושביהם וגניבת אדמתם כאילו שהם לא עשו דבר. אין בה שום אזכור לחלקם ומעלליהם של ערביי הארץ במלחמת העצמאות ובתקופה שקדמה לה. כאילו יד נעלמה טבחה ביהודים ביפו ב-1921 וביהודי חברון ב-1929. אין שום אזכור לקריאה של המופתי לצבאות ערב לכבוש את פלשתין בכוח, כדי למנוע בכוח את ביצוע החלטת החלוקה של האו"ם שקבעה כי תקום מדינה יהודית בשטחי ארץ-ישראל המנדטורית לצידה של מדינה פלשתינית. אין גם שום אזכור לעשרות ישובים יהודיים שחרבו או ננטשו במלחמה והעובדה ששיעור האבדות של היהודים במלחמה הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית הישוב. ואין גם שום אזכור לפגישתו של המנהיג של ערביי הארץ בתקופת המנדט, המופתי חאג' אמין אל חוסייני עם היטלר, והתכנון שלו עם הנאצים למציאת פתרון סופי ליהודי ארץ-ישראל. בקריאה להשתתף ב"תהלוכת השיבה", טוענת הרשימה המשותפת כי "מצב הנכבה נמשך" וכי "ישנם ניסיונות ישראלים למחוק את סימני הנוכחות הפלשתינית לפני 48', לשכתב את ההיסטוריה והגאוגרפיה ולפרסם תודעה מעוותת באמצעות לימוד סיפורים מטעים (על מלחמת העצמאות)". כלומר, הנרטיב הפלשתיני הוא האמת לאמיתה. היהודים הם האשמים והרעים, ולפלשתינים לא היה כל חלק במה שקרה ובהפסדם המר במלחמת העצמאות. "זוהי מולדתנו לפני הנכבה וזוהי מולדתנו אחרי הנכבה..." נאמר בהודעה. ומה עם האמת שלנו? זוהי גם מולדתנו לפני מלחמת העצמאות וזוהי גם מולדתנו אחרי מלחמת העצמאות. זה המסר שהרשימה הערבית המשותפת צריכה להפנים, ההודעה שלה לקראת יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל היא פרובוקטיבית ומיותרת, ונועדה להנציח את הסכסוך ולא לנסות ולפתור אותו. זו איננה הדרך לדו-קיום ולהשתלבותם של האזרחים הערבים במדינת ישראל. זהו מתכון להמשך הקיטוב ולליבוי השנאה בין היהודים לערבים.