ליברליזם כלכלי בישראל מאיפה הגיע אלינו גל הליברליזם הכלכלי הצובר תאוצה בשנתיים האחרונות. במקביל אלייך הוקמו עוד תנועות מפלגתיות ועל מפלגתיות, דתיות וחילונית הפועלות לקדם את האג'נדה הליברלית. חלקן אף מדמות את עצמן לתנועות ליברטיניות בצד האכזבה מתנועת המחאה החברתית שקמה כתגובה ליוקר המחיה, החלו רבים להפנים שהפתרון לבעיות הקשות המעיבות על הכלכלה הישראלית ובכלל זה: יוקר המחיה ובועת מחירי הנדל"ן הוא לא בהגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה הישראלית אלא דווקא להפך. רבים מפנימים שדוח ועדת טרכטנברג שהמליץ על הגדלת המעורבות הממשלתית, הגדלת תקציבים וכיו"ב אינו פתרון אלא רק מחמיר את הבעיה. וזאת כמובן בצד הכוונות הטובות של יוזמיו. אם כך, הצג פניי עשרה מהלכים כלכליים שעמיתיך ואתה מאמינים שיש ליישם במשק הישראלי כבר אתמול הפחתת מיסים מכל הסוגים (מס חברות, מס הכנסה, מס על מקרקעין), ביטול סובסידיות, הקטנה של המנגנון הממשלתי/שלטון מקומי, ביטול הפטורים שניתנים לכל דכפין, הפחתת רגולציה המגבילה חברות בפעילותן, ביטול מונופולים מכל סוג שהוא ולא משנה אם מדובר במונופולים פרטיים או ממשלתיים, הפרטת חברות ממשלתיות וכמובן, העברת הבעלות על קרקעות המדינה לידי הציבור. המדינה צריכה לדאוג לביטחון אזרחיה, וזה אומר ביטחון מדיני, אישי וכלכלי. אני באופן אישי מתנגד לליברטיניות קיצוניים שטוענים שהתשתיות הלאומיות צריכות להילקח מידי המדינה וגם ברור לי שהמדינה חייבת לאזרחיה רשת ביטחון מינימלית מאוד אבל המדינה צריכה למשוך את ידה מפעילויות כגון: סבסוד לחקלאות, פיקוח על שכר הדירה, שכר מינימום, רגולציה בענפים שונים, וכיו"ב. והכול בבת אחת? לא. אנחנו מאמינים בתיקון אבולוציוני ולא רבולוציוני. אני לא מהפכן, אלא ריאליסט. מדובר במהלכים שיש לבצע אותם בהדרגה לאורך מספר שנים - כמו שכשמים רמזור חדש נותנים לנהגים זמן להסתגל. כוח, שררה ומוסר בוא נדבר על הריכוזיות. הנושא שעומד במרכז הויכוח הציבורי בשנים האחרונות הריכוזיות היא שורש כל רע בכלכלה הישראלית. במשק הישראלי פועלים מספר רב של מונופולים וקרטלים הפוגעים אנושות ביכולתו של המשק להתפתח ומהווים אבן רחיים של צווארם של התושבים. מדובר במונופולים וקרטלים מכל הסוגים והמינים המוגנים במאות חוקים שזמנם עבר. טייקונים, ועדי עובדים, אגודות שיתופיות, ארגונים ממשלתיים, חצי ממשלתיים מכל הסוגים והמינים. בכל התחומים: חשמל, בנקים, מוצרי מזון, חקלאות, קרקעות. כולם בעזרת תקנות, מכסות, חוקים, תקנות, חוקי עזר. ביורוקרטיה אין סופית המהווה נטל על הכלכלה הישראלית. מדינת ישראל צריכה ליישם מדיניות הדרגתית של שינוי רב מערכתי. אתה מתריע על חוסר היעילות בשירות הציבורי, בחברות ממשלתיות, בשלטון מקומי וגם בצבא הקבע. אתה מפנה תשומת לב למנגנונים מנופחים, פנסיות מוקדמות, חוסר יעילות, ועדים המטרפדים כל שינוי. אבל האם הערך של ביטחון תעסוקתי לא מקדש את המציאות. האם אנחנו רוצים לראות עשרות ואלי אפילו מאות אלפי אזרחים בגילאי חמישים פלוס נפלטים משוק העבודה ושוקעים לתוך מציאות עגומה של אבטלה, עוני וייאוש והכול בשם הליברליזם הכלכלי הוא אשר אמרתי - השינוי צריך להיות אבולוציוני ולא רבולוציוני. לא מבטלים שיטה קיימת לפני שמטמיעים בשוק תחרות אמיתית והוגנת על שווקי הפנסיה. אם אתה חושב שהפנסיות היום בטוחות חוששני שאתה טועה טעות מרה. מדינת ישראל יכולה וצריכה להיות המדינה העשירה ביותר בעולם, יש לנו את כל הנתונים לכך אבל אנחנו מאכילים מנגנוני עתק של ביורוקרטים ופוליטיקאים. חוסמים כל יוזמה ברוכה וכניסה של הון רב לארץ. מגייסים את בננו ובנותינו לשנים ארוכות של שירות חובה שאין בו כל צורך ופוגע בסופו של דבר פגיעה קשה הן בביטחון המדינה והן בכלכלתה, מפקירים את האזרחים למכת פרוטקשן המכלה עסקים קטנים. מאפשרים למנהל מקרקעי ישראל לשלוט על אדמות המדינה ובכך מקפיצים את עלויות הדיור, ממסים לעייפה את הדלקים והמכוניות- ועוד ועוד. הפוטנציאל אדיר. ואיך כל זה קשור . התשובה היא שהשבת המדינה לעם תבטיח גם את עושרו וגם את בטחונו הכלכלי לעת זקנה. אבל איך במציאות כלכלית כזו נמנע מניצול השררה. הרי גורמים תאבי בצע ינצלו את היד החופשית לטובתם. חכמים ממני טענו בכך ששווקים חופשיים ללא מגבלות פוגעים בחירותם האישית של רבים על-ידי יצירת אי-שוויון חברתי ועוני, וגם בגלל שחרורם של בעלי העוצמה מאחריות כלפי הזולת ניצול שררה על-ידי בעלי הון עדיף מניצול שררה על-ידי פוליטיקאים. לפחות אנשים משתמשים בממונם ולא בממוני. עם זאת אינני מתעלם מהבעיה ויש דרכים לצמצם אותה. כפי שהסברתי, תפקיד המדינה הוא להעניק לאזרחיה ביטחון. מכל סוג. ולכן המדינה בצד הפחתת הרגולציה שתאפשר צמיחה של השוק הפרטי, תעניש בחומרה גורמים אשר ינצלו את מדיניות השוק החופשי בכדי לפגוע בזכויות האזרח. לדוגמה: חברה לא תהיה חייבת לאפשר הקמת ועד עובדים, מצד שני, התעמרות בעובדים תהווה עבירה חמורה. בנוגע לשוק ההון עליו אתה כותב טורים רבים, הרי שחברה בורסאית לא תהיה כפופה לאין ספור רגולציות אשר יחייבו אותה להשקיע משאבים כלכלים רבים רק כדי לעמוד בהן. מאידך במידה ותבצע פעולה שתפגע בזכויותיהם של בעלי מניותיה, היא תיענש בחומרה. כלכלה ותיאולוגיה בתור חובש כיפה. האם התורה, המשנה, הגמרא דוגלות בהשקפת עולם קפיטליסטית או סוציאליסטית? יסוד היהדות הוא החרות ולכן הבסיסי הוא קפיטליסטי. החל משלושת האבות שהחזיקו הון רב ובכלל זה שטחים, צאן ועבדים ועד הגמרא המפרשת משניות ודנה בסוגיות רבות תוך הגנה על זכותו של אדם לקניין אישי. היהדות מאז ומעולם עודדה את היוזמה הפרטית וזכות הקניין הפרטי היא זכות מקודשת ביהדות. אבל מה עם תורת החסד וירמיהו הנביא שדיבר בלהט נגד פערים חברתיים או חכמי התלמוד שקידשו את עקרון הערבות ההדדית והחובה הקולקטיבית לדאוג לחלשים? זהו בלבול מושגים. גם אני דוגל בכל אלה אך כתרבות לא ככפיה בחקיקה. היהדות מחברת בין שני עקרונות בסיסים - רכוש וחסד. זו גם הסיבה שקיימת מצוות מעשר, שנת שמיטה, עקרון היובל, איסור ריבית וכיו"ב. אבל הכול בא מתוך הנחה שאתה נותן משלך (וששלך בא מהאל, לא מגזל בני אדם אחרים ולכן כללי השמיטה והיובל מתאפשרים). היהדות מעולם לא תמכה בעיקרון של צדק חלוקתי במסגרתו יועבר רכוש באופן שרירותי מאחד לטובת האחר. "מלך עושה מלחמות ומשפט" - מסביר הרמב"ם את תפקיד הממלכה. אני אדם שמאמין בהשגחה האלוהית, אבל רבים מתומכי הליברליזם הכלכלי הם בכלל אתיאיסטים. כיצד זה מסתדר? "צדיק באמונתו יחיה". אין לי שום בעיה עם אמונתם של אחרים (ואתיאיזם הוא אמונה ככל אמונה אחרת). רבים מן השותפים לדרכי, מאז 'זו ארצנו', מנהיגות יהודית, החברות בליכוד - וכעת הקמת תנועת 'זהות' - הם אנשים שאינם מאמינים כמותי ואנחנו חיים מצוין עם המחלוקת. אבל זכויות אדם (בשונה מזכויות אזרח) ניתנו לנו מאת הא-לוהים ולכן בני אדם אינם יכולים לקחת אותם איש מחברו. זכויות האדם הם חלק מ'צלם הא-לוהים' שלנו. משום כך מי שמרשה לעצמו להכניס את יד לכיס האזרח בשם ערכים נעלים דוגמת: צדק חלוקתי... ולפגוע בקלות בזכות הקניין שלי, הופך את עצמו לאלוהים ומכאן המדרון חלקלק מאוד לפגיעה קלה בחיים עצמם. אפילוג אז מדוע אני ורבים אחרים נרתעים מהליברליזם הכלכלי שאת עקרונותיו אתה מבקש לקדם? משום שהורגלנו שחירות ויהדות הם 'תרתי דסרתי' ושחופש בא מתוך טשטוש הזהות ולא מתוך החיבור אליה. החידוש שלי הוא שההפך הוא הנכון. לא בכדי הדרך לשעבוד תמיד עוברת דרך אובדן הזהות. לכן הדבר הראשון שעשו לנו במחנות הוא להפוך אותנו למספרים. רק מתוך הזהות תושג החרות - גם זו הכלכלית. בדיוק כמוך גם אני מעוניין ברווחת הציבור, בהעלאת רמת החיים, בצמצום פערים כלכליים בין המרכז לפריפריה, בזכותו של כל אדם להתקיים בכבוד לאורך כל ימי חייו. ביצירת חברה בה היקפי העוני יהיו מזעריים. עם זאת הדרך הסוציאליסטית הקיימת פשוט שגויה. הפניית משאבים ממשלתיים אין סופיים לפתרון הבעיות הכלכליות של ישראל, רק מחמירות את המצוקה הכלכלית ממנה סובל מרבית הציבור. זהו כשל המגן על קבוצות אינטרסים הנהנות שלא בצדק מזיעת אפם של הציבור. לא בכדי אמר אפרים קישון" "הסוציאליזם הוא רעיון גדול, חסרונו היחיד הוא בזה שאפשר להגשים אותו".