"מנציני", שבאזור התעשיה של הרצליה פיתוח (רחוב המנופים 8), היא מסעדה שאני אוהב במיוחד לחזר על פתחיה מפעם לפעם. לזכותה ייאמר שמעולם לא נחלתי בה קמצוץ-אכזבה. מאז שהוקמה היא הולכת בתלם ומיטיבה לשמר את המוניטין שרכשה. במציאות הקולינרית ההפכפכה שלנו - זה בהחלט משהו שאסור לזלזל בו.
אף שהסבנו אליה בסוף השבוע, הוצעו לנו מנות מן התפריט העסקי, שבמסעדות רבות אחרות נהוג רק בימי-חול. והרי עוד נקודת-זכות למסעדה שכזו. הפור שלי נפל על פרגית-טיקה, במרינדה של פפריקה, שום ולימון - מאכל-תאווה, בנוסח טורקי, פרי יצירתו של השף הרי סינג, שהוא גם אחד מבעליה של "מנציני". בשר הפרגית היה רך ונימוח, מתובל כהלכה וערב לחיכי. גם בת הזוג שבעה נחת רבה ממה שבחרה: שרימפס דיז'ון ברוטב-שמנת, חרדל וטקילה. המנה, בנוסח צרפתי כמובן, הוגשה בליווי קריספי-ניוקי כתוספת, והכילה את כל מה שבעצם הצריכה. שתי המנות היו גדושות ודשנות והותירו אותנו שבעים כדבעי.
תענוג בצער רב ויתרנו על קינוח הקונפי-בננה - מעדן בצקי מפתה מייצור מקומי, שכבר התנסינו בו לא אחת בעבר. הכל בעטייה של בטן שוקקת, שלא איפשרה לנו לשוב ולהתענג גם הפעם על המתוק-המתוק הזה. הסתפקנו לכן באספרסו כפול, מהביל וניחוח, בליווי מתבקש של סודה צוננת.
בסך-הכל זה היה תענוג. מלבד המעדנים הפיקנטיים שבאו לקירבנו - "מנציני" היא מסעדה המהנה את סועדיה עד כלות. היא בוהקת בניקיונה, סולידית מאוד, אין בה שום מוזיקה רועשת והאקוסטיקה שלה היא עשר ממש. בכך היא מאפשרת לאורחיה שיח רגוע בעת הלעיסה.
החשבון הסתכם ב-180 שקל לשניים - זול להפליא כשמדובר בשבת. הוספנו תשר של 15% לשרות שהיה בהחלט מעל ומעבר. בסולם הקולינרי זיכינו אותה בציון מקסימלי. ל"מנציני" נשוב מן הסתם בהקדם, ובינתיים היא מומלצת מאוד לכל פה.
