השופטת: לובנה שלעאטה-חלאילה, בית משפט השלום בקריות המועד: יום רביעי, 25.3.2015, שעה 10:15 הנושא: קדם-משפט וידוי מקצועי: התלבטתי האם יש לי מספיק חומר גלם כדי לכתוב על השופטת לובנה שלעאטה-חלאילה. ישבתי באולמה רק כ-20 דקות ולא ממש היו דיונים, אך מצד שני - היא הפגינה מעורבות רבה וזכתה להערכה מן הצדדים. ובכן, בכל זאת כדאי לספר עליה.
הדיון בתיק היה בעיצומו כאשר נכנסתי לאולם - סכסוך בין כמה יהודים דתיים, שאיכשהו מצאו את עצמם באולמה של שופטת ערבייה. אבל היא דווקא זרמה איתם: שלעאטה-חלאילה מציעה להעביר את הסכסוך לגישור אצל "שופט בדימוס, דתי מאוד, מבין בהלכה". אחד הצדדים מציע להעביר את התיק לבית הדין הרבני, אך שלעאטה-חלאילה תוהה: "לבוררות? יש לו סמכות?" אותו צד מבטיח להשיג הסכמה של בית הדין, אך הצד השני מתנגד.
"בית המשפט שואל מה הבסיס המשפטי", ממשיכה שלעאטה-חלאילה. "בעצם אני לא שואלת, כי אני יודעת מה הבסיס המשפטי. רוב הפסיקה שמדברת על מתן חשבונות, יש מאחוריה סעד כספי; תשלמו אגרה". התובע אומר שהוא מבקש לתקן את התביעה, ושלעאטה-חלאילה כבר צעד-קדימה כאשר היא מגיבה בשמו של הנתבע: "אני מבקש שתוגש בקשה לפי התקנות, נכון?", והוא מגיב: "גבירתי מבינה אותי היטב". שלעאטה-חלאילה מעירה: "בקשה למתן חשבונות - בקושי עורכי דין מבינים, וזה בלי לפגוע".
אחד הצדדים מבקש לדבר, שלעאטה-חלאילה מאפשרת לו, אבל אחרי כמה שניות מגנה עליו מפני עצמו: "חבל, הדיבורים מיותרים". היא קובעת קדם-משפט נוסף, "ואני מניחה שאם תתוקן התביעה, צריך לבדוק מה עושים עם זה. אני לא מתכוונת לפצל את הדיון. הגשתם חמש בקשות לנשיא. אני לא מתכוונת לפצל! אני לא מערבבת שום דבר, ולא מפצלת שום דבר". לבסוף היא קובעת את הדיון הבא ל-6.7.15 בשעה 11:30, מתוך התחשבות באחד הצדדים שמגיע מתל אביב.
אחרי הדיון, עורך דין מתנצל על משהו שאמר במהלכו. שלעאטה-חלאילה משיבה בנימה אימהית: "אני מזכירה לכולנו: עורכי הדין צריכים לדעת קצת להתאפק, תוך שהם מייצגים נאמנה את הלקוחות".
בתיק הבא לא ניתן להתקדם, כי רק עורכת דין אחת הופיעה. מתברר שזהו תיק ביטוח, עורכת הדין שהגיעה מייצגת את חברת הביטוח. "תשאלי את עו"ד ארבל אם זה בסדר שניכנס לעניין. אני רוצה שגבירתי תודיע שאני שואלת", אומרת שלעאטה-חלאילה. "גבירתי מופיעה לבד. לפי הסדר הכי תקין, לא צריך לגעת בתיק, אבל אני רוצה לקדם אותו. אני רוצה לדעת אם עו"ד ארבל מסכימה שאני אשאל שאלות על הנזק".
עורכת הדין: "באנו לקבוע את התיק להוכחות". שלעאטה-חלאילה: "לא ידעתי, לא קיבלתי שום הודעה". עורכת הדין: "אם גבירתי רוצה לשאול אותי לעניין הסכומים, אני מוכנה". שלעאטה-חלאילה: "אני עברתי על כל החישובים ופירטתי בדיון הקודם את ההצעה לצדדים. המחלוקת, כך אני מבינה, צריכה להיות סביב ראש נזק מסוים. שיטת החישוב היא מתמטית". עורכת הדין: "לא חולקים על כלום". שלעאטה-חלאילה: "גבירתי אומרת לא לפרוטוקול, שרוצים בונוס שמסיימים את התיק בפשרה, רוצים סוכריה. על מה מדברים, בכסף?". עורכת הדין: "אם אצליח לשכנע את עו"ד ארבל לרדת 20,000 שקל, אני אצליח להעביר את זה [בחברת הביטוח]".
לשלעאטה-חלאילה יש דעה די ברורה על התיק: "זו דוגמה לתיק שמנגנון התחשיבים, צריך לנטוש אותו. מה יש בתיק הזה? זה לעבוד חצי שנה לחינם, של כל הצדדים - גם עורכי הדין, גם משפטים, קְדָמים". עורכת הדין: "ההצעה של גבירתי הייתה טובה, כי היא נתנה לצדדים דרך לרדת מהעץ, ועכשיו יש לנו מה לעבוד איתו". שלעאטה-חלאילה לא רוצה מחמאות אלא התקדמות: "אני מניחה ששמיעת התיק לא תקח הרבה זמן. מי יכולים להיות עדים כאן? משהו כמו שעתיים, אני מניחה. אני חושבת שיש פה הנחת מזומן, ויש פה הוצאות, וזה תיק שאין סיכוי שהתביעה תידחה.
"אני רוצה לקבוע את זה קרוב", אומרת שלעאטה-חלאילה ומעיינת ביומן. "אני לוקחת סיכון, יש באמצע הוכחות, אבל זה תיק פח". היא קובעת ל-1.7.15 ומוסיפה: "מקווה שיגישו פשרה; תיקים הרבה יותר קשים הסתיימו [בפשרה]". עורכת הדין מסבירה מדוע יש לה לעיתים קשיים מול הרפרנט של חברת הביטוח, ושלעאטה-חלאילה זורמת איתה: "כל היום מסבירים לי [על הרפרנטים], אתמול שמעתי הסבר על הפניקס. אני עדיין אופטימית שגבירתי תצליח לסיים אותו". עורכת הדין עומדת לצאת: "אני מאוד מודה לגבירתי על ההצעה המפורטת, זה מאוד עזר".
השורה התחתונה: כאמור, ההתרשמות של המדור משלעאטה-חלאילה הייתה חלקית בלבד, והרושם הכללי הוא של שופטת יעילה מאוד המצליחה לקדם את ההליכים בדרכי נועם. בשל קוצר היריעה, לא ניתנים לה ציונים. 