בל"ג בעומר יוצאים רבים אל חיק הטבע (או אל מגרש פנוי בעיר) כדי להדליק מדורות. רוב המדורות יכובו בהצלחה על-ידי החוגגים עצמם בסוף הערב, אך העבר מלמד אותנו שעשרות מדורות ברחבי הארץ יהפכו לשריפות.
בדוח מכבי האש לשנת 2013 צוין שמספר השריפות באפריל ומאי, החודשים שבהם חוגגים את ל"ג בעומר, גבוה בכ-30 אחוז מאשר בשאר חודשי השנה. הגורמים העיקריים לכך הם ריבוי המדורות והתייבשות הצמחייה בעונה זו. בחמש השנים האחרונות נדרשו מכבי האש לכבות כ-200-50 שריפות בכל ל"ג בעומר. על רוב השריפות ניתן להשתלט מהר, אך אחרות יכולות לבעור זמן רב ולגבות מחיר כבד בנפש וברכוש.
ד"ר דן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה והמכון לחקר הגולן, שחקר את ההשפעה של שריפות על הצומח והחי בכרמל ובגולן, אומר ששריפות התרחשו מאז ומתמיד, חלקן כתוצאה מאירועים טבעיים כגון סערות ברקים, וחלקן הוצתו על-ידי
האדם - שריפת חורש לשם הגדלת שטחי מרעה, למשל. "ב-99 אחוז מהמקרים, בני האדם אחראים להתפרצות השריפות בשטחים פתוחים", אומר מלקינסון. נתונים אלה מופיעים במאמר
[קישור] שלו ושל פרופ' עידו יצחקי מ-2012, שבו נסקרו הגורמים וההשפעות של שריפות באזורנו.
באזור הים התיכון תנאי הקיץ הקשים וטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות גורמים להתייבשות הצמחייה שמהווה בסיס להתפתחות ולהתפשטות של שריפות. לדברי מלקינסון, כמות החומר היבש שנשאר על העץ משמשת כמדד לדליקות. "אורנים בוגרים, לדוגמה, מכילים שרפים מאוד דליקים ובנוסף שומרים אצטרובלים ישנים ודליקים על העץ". לכן הסיכוי של יער עם עצי אורן ירושלים (Pinus halepensis) כבן 80 שנה להידלק, גבוה יותר מאשר בחורש שמורכב מאלונים ומעצי אורן צעירים יותר. ביער בוגר, שרווי צמחייה דליקה ביותר, גיץ בודד יכול להצית שריפה שמתפשטת במהרה.
הגיצים עלולים להופיע ברגעים ובמקומות הבלתי-צפויים ביותר: ב-2005, למשל, נעשה בכרמל ניסיון לגנוב שאריות ברזל בעזרת מסור דיסק שפיזר גצים לכל עבר ושהצית את האזור. במקרה אחר, שהתרחש ב-2010, במהלך טיול של חוגי סיור ברמת הגולן, הונחו החניכים לשרוף את נייר הטואלט לאחר עשיית צרכיהם וגרמו לשריפת חורש גדולה בגולן.
