לפני כמה ימים הוזמנתי על-ידי חברתי הטובה לאזכרה במלאת עשור לפטירתו של בעלה יליד דרום אפריקה שנישא לה לאחר שפגש אותה בעת ביקורו בארץ והיא הלכה אחריו שבי לארצו.
בעלה המנוח למד רפואה ביחד עם בן זוגי לעתיד ביוהנסבורג ולאחר מכן חזר לעיר הולדתו דרבן שבה עבד בבית החולים ובמרפאה פרטית והקריירה שלו שגשגה.
אישי החליט שהוא רוצה לחיות בארץ, הגיע כעולה חדש ועסק במקצועו כמנתח בהצלחה רבה. הכרתי אותו בתל אביב, נישאנו ואת ירח הדבש "עשינו" בדרום אפריקה, ביוהניסבורג, קייפטאון, ספארי בקרוגר פארק וכן כמובן גם בדרבן שם חברו הטוב ובת זוגו השביעו אותנו לעצור בדרכנו חזרה ליוהנסבורג.
חברתי ביקשה מהמוזמנים לנסות להיזכר ולספר סיפורים על בעלה המנוח ועל חבריו הרבים שחלקם נותרו עדיין בחיים ונכחו באירוע. בעלה היה איש שיחה מקסים, הרפתקן, מלא חיים ובדומה לכל הדרום אפריקניים כולל אישי, אהב וויסקי.
חלק הארי היא הוסיפה ואמרה בנימת הומור שאלה שהסתלקו אתו לעולם שכולו טוב מן הסתם כנראה יאזינו יחד אתו אי-שם למעלה לכל האנקדוטות שיסופרו.
הסיפורים החלו לזרום בזה אחר זה בחיבה, באהבה, בהסתכלות אחורה לא בזעם אלא בגעגועים וערגה לחוויות הרבות שרעייתו חלקה אתו וגם אתנו, החברים הקרובים.
וכאן אני חייבת להתעכב ולספר על מסורת הוויסקי של הדרום אפריקניים. בכל בית או דירה שהתארחתי בדרום אפריקה, בר המשקאות תפס מקום בולט אם זה בסלון או בחדר העבודה. לפעמים היו שני ברים שכללו משקאות אלכוהוליים רבים אבל הוויסקי על סוגיו השונים היה חלק הארי שבחבורת המשקאות. במשך השנים, גם אני התרגלתי לטעמים השונים וגם בדירתנו בארץ הוויסקי "שלט" בכל מסיבה שערכתי הן לישראלים וכמובן לחברים הדרום אפריקניים הרבים בחוג החברתי שלנו. ולא רק במסיבות, גם בימי חול, בשעות אחה"צ, הקפה והעוגה עם הקצפת ממטבחה של אמי הליטאית נדחקו לטובת הוויסקי עם האגוזים למיניהם הגבינות אר המטעמים המלוחים.
הסיפור שלי היה קשור לירח הדבש שלנו שהחל, איך לא, בדרום אפריקה כמה ימים אחרי נישואינו בישראל והיה עמוס אירועים חגיגיים והפך למעשה להיות פסטיבל של כל המשפחה הרחבה של אישי ובעיקר של חבריו "ההוללים" והוויסקי היה למסמר הערב בכל המסיבות.
הוויסקי נעדר בדרכנו חזרה ליוהנסבורג מקייפטאון, עצרנו בדרבן לפגוש את חברו ועמיתו של אישי עם זוגתו הישראלית. מתנתם לחתונתנו הייתה שני לילות בסוויטה מפוארת במלון "אדוארד" הקלאסי.
הגענו בצהריים ישר לסוויטה, נחנו ולפנות ערב הגיעו החברים לקחת אותנו לביתם המהודר שם הכינו את המסיבה בכל תפארתה. כמובן הבר היה פתוח, מזנון עשיר, מוזיקה ופגישות מרגשות. למרות שהבר כלל משקאות מגוונים רבים, הוויסקי נעדר. בעלי מיד שאל את חברו איך וכיצד הוויסקי לא נוכח, וכאן חייך חברו, הרים פעמון שהיה מוצב על הבר וצלצל בו על-מנת לקבל תשומת לב מכל הנוכחים.
"חברים יקרים" פתח חברנו דבריו בפאתוס רציני, "שמתם לב שהוויסקי חסר בבר. אבל הוא נמצא, הוא ישנו, הוא מהסוג הטוב ביותר! חיכיתי לרגע זה כי החלטתי שחברנו הטוב שנכנע לרווקותו סוף-סוף, יהיה זה שיחנוך אותו. זהו וויסקי של ג'וני ווקר בעל התווית הכחולה, והוא מותג היוקרה האיכותי והיקר ביותר. הוא יקר פי חמש מהתווית האדומה. אתם יודעים שהחברה לא מוכנה לגלות יותר מידי מידע על מותג זה, גם כדי לשמור על המסתוריות. כאשר הייתי בפסטיבל הוויסקי בנובמבר בקייפטאון מכרו אותו בהון תועפות. כמעט קניתי, אבל חיכיתי ליום האחרון והנה נפלה לי הזדמנות שקורית פעם בחיים...". חברנו נסחף בדרמטיות בנאומו וכולנו הקשבנו בריכוז. "ביום האחרון השתתפתי באחת הסדנאות והטעימות שהפסטיבל הציע. והנה ניגש אלי בחור שהציג עצמו כאחד ממשתתפי הפסטיבל הקבועים. הוא שאל אותי אם אני מעוניין לקנות חבית שלמה של הוויסקי בעל התווית הכחולה בחצי מחיר. הוא השיג את החבית המיוחדת העשויה מעץ אלון, שהיא עצמה רהיט בפני עצמו שיתאים לכל חדר עם בר מכובד, ממשפחה שנכנסה לחובות ומכרה במחיר זול במיוחד חלק גדול מנכסיה.... כן, הוסיף חברנו, "חבית של ג'וני ווקר בעל התווית הכחולה הוא נכס!!!!" לא חשבתי פעמיים. קבענו להיפגש בחדרו במלון. הבחור פתח את המכסה ומראה מקסים של בקבוקי הוויסקי בעלי התווית הכחולה התגלה לעיניי. כמובן הם היו חתומים וסגורים."
האבירים השתיינים "מיד הסכמתי ושילמתי. מכיוון שהגעתי לפסטיבל במכוניתי, לא הייתה לי בעיה לחזור עם האוצר החדש, והנה עכשיו ידידי היקר, פנה לבעלי, אני פותח את הבקבוק ואתה תהיה הראשון שתלגום מטעם גן העדן הזה שפרטי מרכיביו הם סודיים ביותר...." במילים אלה מזג לכוס קריסטל יקרה מהוויסקי "הכחול" והגיש אותו לאישי שהצטרף גם הוא בעליצותו לטקס "האבירים השתיינים" בחיוך מקסים.
בכוונה האט בתנועותיו כדי לשוות דרמטיות נוספת לאווירה "הוויסקאית" העולזת, ולגם אט אט את המשקה. כולנו בחנו אותו בחיוך והנה, פרץ אישי בצחוק היסטרי ולא יכול היה לעצור בעדו.
HE TOOK YOU FOR A RIDE" הצליח לסנן את המשפט הזה מפיו. הוא "עבד עליך", זה לא וויסקי...
מה זה, אם לא וויסקי, צעק בבהלה חברנו. הוא מיד לקח את הכוס ולגם ממנה. שניהם הסתכלו אחד על השני ולא ידעו אם לבכות או לצחוק.... כמובן בחרו באפשרות השנייה.
וויסקי משובח הערב המשיך בעליזותו,בצחוקים, בבדיחות, ובקבוקי התה בתחפושת הוויסקי המהודר נותרו מיותמים בתוך החבית. טוב, לפחות החבית נותרה כזיכרון למתיחה שאפילו חברנו המומחה בוויסקי נפל ברשתה...
כל החברים שהשתתפו באזכרה וגם חברתי הטובה פרצו בצחוק שכן כולנו הכרנו את המנוח באהבתו לוויסקי וגם זכרו את אישי שטעמו היה זהה. כולנו חשנו ששניהם צוחקים אי-שם למעלה בשמיים, נזכרים גם הם בחוויה המשותפת, והעיקר, שניהם לוגמים עכשיו שם וויסקי משובח ולא מזויף ומתוק.
