השופט: דורון פורת, סגן נשיא בית משפט השלום בטבריה המועד: יום חמישי, 26.3.2015, שעה 08:30 הנושא: פלילי - עניינים מקומיים (עיריית טבריה) "יש כאן מישהו עם תיקי עירייה?", נכנס דורון פורת לאולם - וכרגיל בעניינים מקומיים, יש ערימה גדולה של תיקים אבל בלי יותר מדי צדדים. כן, גם התובע עוד לא הגיע. יש נאשם אחד ופורת מנחה אותו: "צריך להיות תובע של העירייה בחוץ, צריך לדבר איתו קודם, ואז מכניסים לי את התיק". התובע נכנס. "בוקר טוב, אדוני, יש כמה אנשים שמחפשים אותך", ממלא פורת את תפקיד המזכירה.
בשעה טובה אפשר להתחיל. זאת אומרת, לא ממש: הצדדים הסכימו לדחות בחודשיים את הדיון. פורת פונה לנאשם: "תעמוד בבקשה. אתה מסכים לדחייה?". התובע: "הוא ביקש אותה". פורת: "לא משנה, אני צריך לדעת". הוא דוחה את הדיון ל-12.5.15 ושב לנאשם: "אתה מקבל עכשיו פרוטוקול, אתה לא מקבל הזמנה נוספת" - ואז רואה טעות בפרוטוקול ולוקח אותו בחזרה. "תכף תיכנס לתלם הקלדנית, היא לא הקלדנית הקבועה", מסביר פורת ברוגע.
גם בתיק הבא מקפיד פורת על כל תג ותג, כדי שלא לקפח את זכויות הנאשמים שאינם מיוצגים. התובע מודיע על הסדר, בו הקנס על ניהול עסק ללא רישיון נשאר לשיקול דעתו של בית המשפט. "אתה מודה בכתב האישום? אני אקריא לך אותו". הנאשם מתחיל להסביר אך נקטע אותו: "קודם כל, אתה מודה בעובדות הללו? אני תכף אשמע אותך. אני אשמע את התובע מה הוא אומר בקשר לעונש, ואחר כך אני אשמע אותך", מסביר פורת בטון פייסני.
אחרי הטיעון לעונש אכן מגיע תורו של הנאשם: "בבקשה, עכשיו. כמה שנים העסק הזה עובד? ואתה כמובן מודיע שיש כבר רישיון, זה מה שחשוב". פורת קונס אותו ב-1,000 שקל ושואל: "אתה מבקש לשלם אותו בתשלומים? בכמה שיעורים? אתה הולך עכשיו למזכירות, אתה צריך לקבל שם שוברים לתשלום הקנס, שלא תאחר את המועד. ברגע שאתה מאחר את המועד - יש תוספת".
"מועדים שקבועים שנה מראש" כעת יש משהו קצת יותר מסובך. מי שמתייצב הוא בעלה של הנאשמת, ויש לו בטן מלאה על התביעה. האיש מסביר, שרעייתו הגישה בקשת דחייה משום שהיא חולה. פורת משיב: "אתמול הייתי בירושלים עד שעות מאוחרות. כשחזרתי הביתה כבר לא הייתה מערכת נט המשפט ולא יכולתי לבדוק בקשות, תכף אני אבדוק. בדרך כלל זה לא קורה. מה מספר התיק שלך? [ואחרי בדיקה] אדוני צודק, יש לי בקשה כזאת, הגיעה אחרי שיצאתי לירושלים. [קורא] שתהיה בריאה".
לבעל יש טענות על רישום חסר בפרוטוקול הישיבה הקודם, והתובע מסביר: "היא אמרה רכילות והכפשות ולכן לא נרשם בפרוטוקול". פורת: "רגע, רגע, הגברת לא נמצאת פה. מה שעכשיו על הפרק זה בקשת הדחייה" - ודוחה ל-30.4.15. הבעל מבקש יום אחר בשבוע, אבל פורת מסביר שאי-אפשר: "אלו פשוט מועדים שקבועים שנה מראש".
הבעל: "מה עם הבקשה הקודמת שהיא שלחה לך?". פורת: "תכף אני אבדוק, אני לא יכול לעבור ממסך למסך, [קודם] אני אתן החלטה. יירשם שההחלטה נמסרה לידיך". והופ - תקלה במחשב, אבל פורת מתורגל בכך: "אני אתן החלטה בכתב יד". כעת ניתן לעבור לבקשה הקודמת - לתיקון פרוטוקול. "בדיון הבא, הגברת תרצה להעלות את הטענות - תעלה אותן", אומר לו פורת.
התובע מנסה לחזור על טענותיו, פורת עוצר אותו, אבל בינתיים הבעל התחמם: "תביעת הדיבה בדרך". פורת: "סליחה, אנחנו מדברים פה בצורה מכובדת. אתה לא מיוצג, אשתך שתהיה בריאה, היא תהיה פה, היא תגיע וננהל את זה. אני לא נכנס לגופו של עניין". פורת מסביר לבעל שהדיון הבא הוא הקראת כתב האישום וחוזר: "בשלב הזה אתה יכול להעלות כל טענה שאתה רוצה ואני אדון בהן".
"לא, לא, לא, אני אקריא לך" סיימנו ועוברים לשני תיקים שהתובע מבקש לאחד. פורת מזכיר לו את הנוהל: "קודם כל מתחילים בתיק אחד, הוא מודה, ואז הוא מבקש לצרף את התיק השני. מגיעים לאותה תוצאה, אבל זו הפרוצדורה". הוא מקריא לנאשם את כתב האישום, מוודא שהעובדות בו נכונות ושהתובע מבקש להרשיע - בלי קיצורי דרך, כי זה בכל זאת הליך פלילי.
כעת מעיין פורת בכתב האישום שאותו מבקשים הצדדים לצרף, ומונע תקלה משמעותית: "זה אותו מקום?". רק כעת מגלה התובע, שמדובר בשני כתבי אישום על ניהול אותה מסעדה ללא רישיון. פורת פונה לנאשם: "אני אסביר לך מה קרה. הפיקוח עשו שתי ביקורות ועשו טעות, הגישו שני כתבי אישום. נכון שחוקית אפשר לעשות את זה, אבל בדרך כלל העירייה לא עושה את זה". התובע: "אני אתקן לכתב אישום אחד, נכניס את שני התאריכים".
פורת: "נצטרך לשנות את הפרוטוקול, בסדר?". והוא שוב מסביר לנאשם: "אתה הבנת את העניין? עשו שתי ביקורות, זה היה צריך להצמיח כתב אישום אחד, נמחק אחד ויהיה לך רק אחד. אתה מסכים לזה שיוגש כתב אישום מתוקן; זה לטובתך". הוא פונה לתובע: "תראה את זה בבקשה לנאשם". הנאשם: "אני לא רואה בקטן בלי משקפיים, אבל זה בסדר". פורת: "לא, לא, לא, אז אני אקריא לך. אתה מודה? 100%".
כעת מסביר הנאשם מה אירע: לדבריו, רשות הכיבוי דורשת ממנו אמצעי בטיחות וגם לשלם חובות ישנים של אמו המנוחה. מאחר שגזר הדין המוסכם מדבר על דחייה של ארבעה חודשים במימוש צו הסגירה, פורת מתעניין: "את המטפים התקנת?". הנאשם: "אין לי כסף". פורת: "אז מה יהיה בעוד ארבעה חודשים?". הנאשם מקווה שיסתדר, ניתן לראות על פניו של פורת שהוא מתלבט ואז הוא פונה לתובע: "אני לא בטוח שבארבעה חודשים הוא יגמור לצאת מהפלונטר הזה".
פורת קורא מסמכים שהגיש הנאשם ומחליט לדחות את מתן גזר הדין. "עד הישיבה הבאה אתה צריך לדבר גם עם עו"ד רביבו [התובע], תראה איך אתה יוצא מהפלונטר הזה, כי אם נקבע ארבעה חודשים - אחר כך יהיה הרבה יותר קשה [לשנות]". פורת מכתיב החלטה: "נוכחתי שראוי לאפשר לנאשם דחייה של הדיון, על-מנת שיוכל למצות את האפשרות להסדיר את הרישוי קודם לכן". הוא דוחה את הטיעונים לעונש ל-30.4.15 ואומר לנאשם: "קח איתך צילום של כתב האישום, כי כשאתה מגיע לכבאות, אתה צריך להראות להם את זה".
השורה התחתונה: מאחר שהנאשמים לא מיוצגים, מקפיד פורת על זכויותיהם - במינון נכון ובלא משוא-פנים. הוא גם סבלני די הצורך כלפיהם, לנוכח העובדה שאינם מתמצאים בהליכים, ועושה זאת בלי בזבוז זמן מיותר. הקפדתו על הפרטים מנעה הרשעה כפולה מיותרת. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 