באביב יוצאים המוני בית ישראל אל יערות קק"ל. חלקם רק בשביל לצלות בשר על האש באוויר הפתוח, אחרים כדי ליהנות מכמה דונמים של עצים ונוף אביבי. רוב רובם של המטיילים הישראלים כנראה לא יבחינו בשינויים שחלו ביער מאז שביקרו בו בחופשה הקודמת שלהם. שינויים אלה מתרחשים אומנם בצעדים אטיים מכדי שמתבונן אקראי יבחין בהם, אך מי שישים לב לפרטים הקטנים, יוכל לזהות אותם כבר בהליכה הקצרה מהחניון אל היער.
היער שבו נבקר באביב ובקיץ הוא יער חדש.
כבר באמצע שנות ה-90
הבחינו חוקרים בהתפשטות האורנים מהיערות שניטעו בעשורים הראשונים למדינה לעבר שטחים פתוחים ברחבי הארץ. ההתפשטות אירעה בעקבות השריפות הרבות שפקדו את האזור ושהובילו לשחרור מסיבי של זרעים מאצטרובלים סגורים בשטח החשוף מצמחייה, אך לא רק כך. זרעי האורן (בעיקר אורן ירושלים) מופצים למרחק רב מהיער הנטוע על-ידי רוחות חזקות ו
חלקם נובטים בשטחים פתוחים (כמו למשל בחורש, נוף הצומח הטבעי שנפוץ באזורי אקלים ים תיכוניים ושמתאפיין בסבך של עצים ושיחים כדוגמת אלון ואלה ובעושר מינים גבוה).
האורן הדורסני הטענה העיקרית הנשמעת מצד גופי שמירת טבע בישראל נגד נטיעת יערות אורן היא החשש מהתנהגותו הדורסנית של אורן ירושלים, שמשנה את האופי האקולוגי באתרים חדשים. כך קרה עם מיני אורן במקומות רבים בעולם, כמו
בדרום אפריקה ובדרום אמריקה, שבהם התפשטות האורנים הנם מינים פולשים המשתלטים על בתי גידול טבעיים ומשנים את תנאי הסביבה.
שיתוף פעולה של חוקרים ואנשי קק"ל הוליד לאחרונה את
"תורת ניהול היער" הכולל תוכנית ליער אקולוגי יותר ובר קיימא, תוכנית שלאט ובטוח תופסת תאוצה ב
עיצוב היערות בישראל. הרעיונות המרכזיים בתוכנית הם הורדת ההתערבות האנושית ביער למינימום הנדרש והחלפת הנטיעה בפעילות של דילול עצי היער, שנועדה ליצור ריווח בין העצים, שבעבר ניטעו אחידים וצפופים. דילול זה יאפשר נביטה והתפתחות טבעית, ללא נטיעה, של אורנים חדשים בתוך היער ויתרום לגיוון מראהו.
לדילול האורנים ביער יתרון נוסף: ביער מרווח מתפתחת צמחייה נוספת ומגוונת שנהנית מהצל שמטילים עצי היער הנטוע ושמקל מפני השמש והיובש בקיץ. עובדה זו סותרת את התפיסה הרווחת על "מדבר האורנים", שבו שום דבר נוסף אינו צומח. כך, למשל, בלוטי אלון מצוי רבים שמקורם בחורש הים-תיכוני ואותם טומנים עורבנים בקרקע היער, מצליחים לנבוט ולהתפתח גם בתנאי צל בתת-היער (הצומח הטבעי שנמצא מתחת לעצי היער). מחקר חדש שנערך בארץ, מראה כי בשונה מהתפשטות האורנים שרובה מוגבלת לשטחים הסמוכים ליערות הנטועים, התפתחות האלונים בתת-היער מתרחשת לאט ובטוח גם במרחק רב מהחורש, משום שהעורבנים בוחרים לעתים להטמין בלוטים בקרקעית היער דווקא במקומות מרוחקים ממקום איסוף הבלוטים. היום ניתן לראות ביערות שלא סבלו משריפה, מהרי הגליל ועד שפלת יהודה, אלונים מפותחים וגם מיני חורש נוספים המצויים בין ומתחת האורנים.
בתי גידול משותפים מחקר שפורסם לאחרונה מראה כי היער החדש שונה לא רק במראה החיצוני שלו. שכבת הקרקע העליונה, המכילה חומר אורגני רב שמקורו ברקבובית צומח החשובה למגוון רב של מינים מהחי והצומח, שנמצאת בקרקע היער, מתנהגת באופן שונה מהמוכר בחורש וביער גם יחד. התוספת של החומר המתקבלת מהאלונים ומהאורנים ביחד מתנהגת באופן שונה ואף הפוך מהמוכר ממחקרים על היער והחורש בנפרד; דבר זה עשוי לרמוז על השוני בין יער המעורב מול המערכות האקולוגיות "הישנות".
לטענת פרופסור אבי פרבולוצקי ממינהל המחקר החקלאי, העולם של השטחים הפתוחים שהכרנו לאחרונה נגמר - כך, למשל, החורש שנחשב טבעי והיער הנטוע בעל המראה האחיד. לדבריו, כעת אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שייצר בתי גידול משותפים. גם ניהול השטח, שעד כה היה לכיוון של יער או שמורת טבע נפרדים, דורש הסתכלות חדשה.
האם תהליכים אלה מעידים על שינוי שהולך להתרחש בצומח בארץ? לא עוד יער או חורש נפרדים, כי אם יער-חורש מעורב? מה יהיה אופיו של היער החדש והאם הוא יאריך ימים בארץ? אקולוגים ואנשי יער חלוקים בדעותיהם, ישנם כאלה שטוענים שהשפעת האדם על הצומח (שריפה, נטיעה, כריתה ועוד) היא זו שתכריע את גורלו, גם אם לא ברור עדיין איך. כך או כך, יעברו עוד הרבה שנים עד שנוכל לומר מה יהיה טיבו והאם היער המעורב כאן בשביל להישאר.
