החוקרים בדקו את ההשפעה האפשרית של אירועי דליפת נפט באמצעות מודל ייעודי לשפכי נפט (MEDSLIK). המודל הוא למעשה תוכנת מחשב שמייצרת הדמיה של התפשטות הנפט במי הים. החוקרים הזינו למודל את המקורות האפשריים לדליפת הנפט (מכליות, צינורות נפט ובארות קידוח) ונתונים הנוגעים לרוחות ולזרמים הימיים במזרח הים התיכון לפי עונות השנה. או אז "הריצו" החוקרים את המודל וקיבלו - באופן וירטואלי - את התוצאות הצפויות של דליפת הנפט בתנאים שונים. "חשיבות המחקר היא שבפעם הראשונה מכניסים למודל נתונים אמיתיים של מזג האוויר שהיה בשנה שלפני הרצת המודל", מסביר ד"ר ערן ברוקוביץ' מהאגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, וחבר בצוות המחקר. "הכנסת נתונים כאלה מאפשרת לקבל מודל מדויק יותר מאשר מודל המבוסס על תחזיות".
המחקר מראה שברוב ימות השנה, זיהום מרוחק מן החוף (כמו למשל מקידוחי הגז "תמר" או "לוויתן", שמרוחקים יותר מ-100 ק"מ מהחוף) לא יגיע כלל אל החוף, זאת בגלל ההשפעה החזקה של הזרם הימי האורכי שעובר לאורך קו החוף מדרום לצפון. במקרה של דליפה כזאת, הזיהום יפגע בעיקר במים הכלכליים של ישראל ופחות בחופים עצמם. כמו-כן, הזרם האורכי יסיע חלק מהנפט צפונה למים של שכנותינו מצפון - לבנון, ואולי אף סוריה.
לעומת זאת, דליפה קרובה יותר לחוף (30-20 ק"מ מהחוף) היא בעלת הסתברות גבוהה יותר לגרימת זיהום בחופי ישראל. דליפה כזאת יכולה להגיע ממכליות שנעות לאורך החוף או מאסדות הפקה כמו האסדה "מרי-בי", שמוצבת בסמוך לחופי ישראל. הזרם האורכי ישפיע גם במקרה זה, ויגרום לכך שהחופים שייפגעו במיוחד הם החופים שמצפון לנקודת הדליפה. בעונות המעבר, שבהן הים שקט יחסית והזרם האורכי חלש יחסית, זיהום הנפט יגיע בקלות רבה יותר אל החוף.
