תיאטרון הספריה מעלה קומדיה מאת נואל קוארד (1899-1973), שגם אם עברו שנים כה רבות מאז נכתבה - 1930, הממשיות שלה תקפה, כאז כן היום. לצורך הפקת המחזה שהוא מהקלאסיקה של המאה שעברה, בחר הבימאי מיטקו בוזקוב ארבעה שחקנים משובחים שבעברם למדו בבית צבי, והוא מכיר אותם היטב מעת היותו המורה שלהם אז. השחקנים הם ערן מור, יעל פרימר-סביר, דייויד לווינסקי ונטלי סמי פדאני. למרפסת הסויטה במלון נופש יוקרתי מגיע זוג לירח הדבש שלו. לכאורה - התגשמות הנישואים בתנאים הכי מקסימים. אך תוך כמה דקות מהגעתם - נחשפת האמת: שניהם כבר היו נשואים בעבר, ועצם חתונתם הייתה בבחינת קפריזה, גחמה של רגע, אולי כתגובה על כשלון נישואיהם הקודמים. כאן הצביעות האנגלית מתגלה בכל מערומיה: כיצד שניהם מחניפים זה לזה, וכל הדיאלוגים שלהם הם התחזות והצגה הטמונים באופי האנגלי הטיפוסי. לא עובר זמן מה, ולמרפסת הצמודה לסויטה שלהם במלון, מגיע זוג נוסף, שהסיפור מפגיש אותם בהמשך עם הזוג הראשון. רצה הגורל, והזוג החדש הם בדיוק בני הזוג הקודמים של הזוג הראשון. המערבולת שנגרמת כאן, ההתחזות שלא מחזיקה מים, והרגשות האמיתיים, פורצים כהר געש מכל הצדדים, עד הסוף הבלתי צפוי. ערן מור שמתבלט כשחקן דרמטי בת' הקאמרי (ב"איש קטן, מה עכשיו?", בין היתר) ודייויד לוינסקי שמרשים בכל הצגה בה הוא מופיע (הציפור השחורה" ו"לחץ פיזי מתון" בין היתר, בתיאטרוני פרינג' - משום הקפדת בחירתו באיכות התפקידים), משחקים נפלא ובפול ווליום את שני הבעלים והבעלים לשעבר, ומדגימים את יחסם לריקמת היחסים החדשים שטרם החלו למצות את עצמם, וכבר הגיעו למשבר. כך גם יעל פרימר כסופר-סנובית האנגלית הטיפוסית, על כל הניואנסים וההדגשים, וכך נטלי סמי פדאני העסיסית ומלאת הרגש - שתיהן כובשות את הלב כנשים שחילופי מצבי רוחן יכולים לגרום להן להטות את מהלך החיים טוטאלית. תרגומו של דורי פרנס הנפלא תמיד, מעניק לטקסט-הקצפת של נואל קוארד את ההדגשים הנכונים; עיצוב התלבושות התקופתיות של יהודית אהרון - מקסים, ואילו עיצוב הבמה המדהים ביופיו של סשה לישיאנסקי, גדול מעצבי הבמה בארץ, יוצרים מההצגה משהו ברמה גבוהה, מבלי הצורך לרדת נמוך כפי שנצפים סרטים וסדרות בטלוויזיה. כי ההצגה היא ברמה מקצועית גבוהה מכל הבחינות, לא רק הודות לבימוי של בוזקוב, ולאלגנטיות של הדמויות, ההתנהלות וסגנון השיח שלהן, משהו שכה חסר על הבמה שלנו, אלא גם לעריכה מוסיקלית היפה שלו. התרגום הוא כנופת צופים, והכל, כולל התאורה של יעקב סליב - מעבירים ערב שכולו מסתכם במוסר השכל ברור: לא כדאי להתלקח, לא לקרוע את מהלך החיים בגלל זוטות, ובכלל - כדאי לחשוב פעמיים לפני שמחליטים החלטות גורליות. לא להכנע לגחמות, ולדעת את סוד הקסם של האהבה: להשקיע בבנית יחס בין בני הזוג, ופחות לעשות אימפרוביזציות בנושא כה רציני כמו חיים בזוגיות של נישואים. והתוצאות תהיינה טובות. כמו שממחישה הקומדיה הנאה הזו.