המדור כבר עמד פעמים רבות על התופעה של נאשמים שאינם מגיעים לדיונים בענייניהם, ושל כמעט חוסר-האונים של מערכת המשפט מולם. ביקור בשני אולמות בזה אחר זה בבית משפט השלום בירושלים (יום ב', 25.5.15) מעלה את האפשרות, שגם עורכי דין מתחילים ללקות במחלה הזאת.
בשעה 12:00 אמור היה להתקיים באולמה של הרשמת הבכירה בלהה יהלום דיון בתביעה של חברת הביטוח AIG, אך איש מטעמה לא הגיע. בשעה 13:15 יהלום מציינת בתיק עובדה זו ודוחה את התביעה. "ייתכן", היא אומרת לקלדנית, "שהם הגיעו לפשרה" וזה גם יכול להסביר מדוע שני הצדדים לא הגיעו - אך איש מהם לא טרח לשלוח הודעה לבית המשפט, כך שבכל מקרה יש כאן לכל הפחות חוסר נימוס בולט.
שעה מאוחר יותר, השופט מוחמד חאג'-יחיא ממתין לשווא לעורך-דינו של הצד המשיב נגדו נטען שהוא מפר בשיטתיות צו למניעת הטרדה מאיימת שהוציא בית המשפט. הדיון קבוע לשעה 14:30 והמבקשים - בהם אישה חולת סרטן - ושני עורכי דינם נכנסים בדיוק בזמן. חאג'-יחיא יוצא ללשכה, והקלדנית מנסה לקדם את העניינים: "יש לכם קשר עם הצד השני?", היא שואלת את באי-כוח המבקשים. הם עונים בשלילה, והיא אומרת ש"נמתין עד השעה שלוש, ואם לא יגיעו - נקרא לשופט".
כמה דקות מאוחר יותר, חאג'-יחיא עצמו נכנס לאולם ומבקש מבאי-כוח המבקשים לנסות למצוא את עמיתם הנעדר, "לראות אם קיבל זימון לדיון. אם לא קיבל זימון - מן הסתם לא יגיע. לי אין זמן [להמתין], אני ממש אודה לכם את תנסו". הם כמובן מנסים, במשרד אין תשובה ואחד מהם מזכיר לחברו: "בפעם הקודמת הוא איחר בחצי שעה. חיכינו לו. זו שיטה". חאג'-יחיא מכניס את הראש ומבקש מהקלדנית לבדוק בתיק האם יש זימון. היא מוצאת במהירות שנשלח פקס אחד ב-29.3.15 ועוד אחד ב-1.5.15 - זהו הזימון שמכוחו הגיעו באי-כוחם של המבקשים.
חאג'-יחיא מנהל לבסוף את הדיון במעמד צד אחד, ועל זה נספר בנפרד. השאלה המטרידה היא, האם לפנינו תופעה או צירוף מקרים. זה שעורכי דין מאחרים - כולם יודעים היטב; בדיון הקודם של חאג'-יחיא הגיע אחד מהם באיחור של 20 דקות, הוא לא טרח להתנצל וחאג'-יחיא מצידו לא ביקש ממנו הסבר. אבל האם יש עורכי דין שמחליטים שמוטב להם פשוט לא לבוא? האם הם עד כדי כך מזלזלים בבית המשפט? עד כדי כך מבולגנים? או שזו דרך להרוויח זמן בתיקים בעייתיים (בבחינת "או שהכלב ימות או שהפריץ ימות"), כי אחר-כך יתנו ק"ן טעמים להיעדרותם ויבקשו דיון חוזר?
תהא התשובה אשר תהא, השופטים חייבים לשים לב לכך, ואם אכן מדובר בתופעה - לגדוע אותה בעודה באיבה. הדבר האחרון שנחוץ למערכת העמוסה לעייפה, והמתמודדת עם עורכי דין בלתי כשירים ונאשמים שלא מתייצבים, הוא שדיונים לא יוכלו להתקיים בגלל שעורכי דין - officers of the court - יעשו דין לעצמם ולא יתייצבו.
דווקא מול עורכי דין, בניגוד לנאשמים, יש למערכת כלים עוצמתיים: חיוב בהוצאות אישיות והגשת תלונות ללשכת עורכי הדין. לא צריך לחכות שאכן תהיה זו תופעה; פעולה נמרצת ונחרצת עכשיו תמנע את יצירת התופעה, שאחר כך יהיה קשה מאוד לשרש אותה.
