סולברג בעקבות חשין

"למעלה מ-10 דקות, ועד אשר כרעו גלגלי מכוניתו תחת הנטל, נהג המערער כמשולח כל רסן, חדור מטרה לחמוק מן הדין, נחוש למלט את נפשו מפני שוטרים הדולקים אחריו". כך פותח (יום ה', 28.5.15) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, את פסק הדין בו דחה את ערעורו של פרחאן אלזבידי על הרשעתו בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובעבירות נוספות ועל חומרת עונשו (42 חודשי מאסר), לאחר שהשתולל דקות ארוכות בכבישי הנגב במאי 2013. דומה, שמאז ימיו של מישאל חשין - לא היה בבית המשפט העליון שופט הנוטה לשפה כה עשירה ולעיתים אף מליצית כמו סולברג (וזאת מבלי לזלזל בשפתם הנאה של יתר שופטי העליון). פסק הדין בעניינו של אלזבידי נותן כמה וכמה דוגמאות לנטייה זו, והנה חלקן.

• "נהג המכונית, הוא המערער, עשה את דרכו בכביש צר, כשקרוב משפחתו המכונה עזיז לצִדו. השניים קלטו במהרה כי הנושפים בעורפם שוטרים המה, חרף 'הסוואתם', והבינו היטב כי המערער מתבקש להרפות מן הדוושה ולחדול מנסיעתו. דא עקא, הלה לא החזיק ברישיון נהיגה מימיו, ומשניצת בקרבו החשש להיתפס, החליט לנסות ולהימלט מפני רודפיו. המערער האיץ אפוא, והשוטרים דלקו בעקבותיו".

• "בהגיעוֹ לאזור המשמש למגורים, חלף המערער סמוך לבתיהם של תושבי המקום בדהרה, נחוש לחמוק מפני השוטרים ולסכל את מעצרו. בנסיבות אלה, נקלעו לאירוע כמה ילדים שצעדו בנתיב נסיעתו, כמו גם רוכב אופניים שנקרה במסלולו, והללו ניצלו מפגיעה אך הודות לזריזותם, בקפצם לצדי הרחוב".

• "ככלות 3 דקות לערך מרגע תחילת המצוד, יצא המערער את תחום השכונה, פנה במהירות אל דרך עפר צרה, והחל לשעוט קדימה לאורכה, תוך שהוא מחליק בפיתוליה. כך עשה, על-אף תקרים למכביר בצמיגי מכוניתו".

• "בסופו של דבר, נתקעה מכוניתם של המערער ועזיז על תלולית עפר, כשגלגליה מנוקבים במידה ניכרת ושחוקים עד דק".

• "מוסיף המערער ומכחיש גם את פניותיו של עזיז לעברו במהלך הנסיעה. לכל היותר, הוא גורס, נזרקה לחלל האוויר בקשה בודדת כי יעצור, שבזאת הסתכמה. כך או כך, בעודו שרוי ב'פאניקה', ממילא לא שמעהּ, עקב רעש הגלגלים ובהתחשב במהומה".

• "דומני שטענת המערער כי במשך למעלה מ-10 דקות לא ראה מאומה ולא שמע דבר הריהי פנטסטית למדי".

• "מעשיו של המערער חמורים המה. התפרעותו בכבישים נמשכה דקות ארוכות, שבמהלכן העמיד כלי רכב שונים ועוברי אורח תמימים בסכנה ניכרת ומוחשית. טובתו של קרוב משפחתו, היושב לצִדו, הייתה אף היא ממנו והלאה. באופן מוחשי ובוטה, התעלם המערער, אשר לא אחז ברישיון נהיגה מימיו, מהתראותיהם החוזרות ונשנות של השוטרים הדולקים אחריו, ולא עצר עד אשר נתקעה מכוניתו כשצמיגיה מרוטשים. דא עקא, גם אז לא אמר נואש, והמשיך במנוסה רגלית. בהתנהגותו החמורה והמסוכנת, שאך בנס לא הולידה פגיעות בנפש, העיד המערער על עצמו כי אין מורא החוק עליו".