השופט: אבי פורג, בית המשפט המחוזי מרכז המועד: יום ראשון, 10.5.2015, שעה 09:45 הנושא: פשיטות רגל האם החייבת שעניינה נדון כעת יכולה לשלם יותר? זוהי השאלה בה היה על אבי פורג להכריע כאשר נכנסתי לאולמו. "המחלוקת פה היא ברורה, הצגת העובדות היא דו-כיוונית", אומר פורג ומעיר שטרם נתקל בטענה אחת בעולם המשפט שלא ניתן להציג לשתי פנים. בתחילה שילמה החייבת 900 שקל לחודש, שכרה עלה מ-7,000 שקל ל-9,500, התשלום עלה ל-1,250 שקל וכעת מציע המנהל המיוחד שהיא תשלם 1,550 שקל.
לדעת המנהל המיוחד, אין לקבוע מסמרות, כי השכר עלול לרדת: "נניח שמחר היא תהיה בהריון". פורג, הבקיא בפרטי התיק, מגיב: "אחת המחלוקת היא אם היא במערכת יחסים זוגית או לא" - נקודה שתעלה ביתר הרחבה בהמשך הדיון - וממשיך: "ברור שמבחינת ההליך הכולל אנחנו עושים היום 'שגר ושכח'. אם יהיה שינוי קיצוני - זו האחריות שלנו כבתי משפט; אנחנו הרי עם ישראל".
נציג אחד הנושים קם להתנגד, אבל פורג רוצה תכליתיות: "אתה חוזר על הטענות, אבל מה ההצעה האופרטיבית?". עורך הדין טוען שהוא עומד להציג עמדה זהה לזו שהוא מעלה בייצגו חייבים, ופורג מגיב ברוח טובה: "אני לא מאמין שאתה טוען אותו הדבר; זה לא אנושי, זו התאבדות. רק השופט יכול להגיד אותו הדבר. אז בוא תגיד לנו מה אתה רוצה. אני חייב לקדם את הדיון, אי-אפשר לטעון חצי שעה. תגיד: אני רוצה שהיא תשלם 10,000 שקל. תגיד: אני רוצה שהיא תשלם 15 שנה. אני צריך לכתוב החלטה. שמעתי בקשב רב את שלוש הדקות הראשונות; עכשיו תגיע לתכל'ס".
"זה בקושי 13% ברוטו" נציג הנושה מבקש לקבוע 5,000-4,000 שקל לחודש ואומר שגם זה יביא את הדיבידנד ללקוחו בקושי ל-30%; פורג עושה במהירות את החשבון ומגיע למסקנה ש"זה בקושי 13% ברוטו". נציגתו של נושה נוסף מציינת שהחייבת גרה ברישפון, יישוב שאינו מאפיין חסרי יכולת, וכאן נכנסת לתמונה השותפות המוזרה שלה עם גבר המתגורר איתה - שגם פורג אינו מוצא את המינוח הנכון כדי להגדיר אותה.
"כמה את משלמת?", שואל פורג את החייבת. "3,500 שקל כולל ארנונה וחשמל? איזו דירה זו?". הוא שואל גם על מערכת היחסים עם אותו גבר, ומעיר: "סליחה שאני כותב את זה, אבל יש על זה מחלוקת". לדברי החייבת, מדובר בנישואין אזרחיים שעל הנייר בלבד. "גבירתי, בואי תעמדי ותעני על השאלות שלי", מבקש פורג. אך כאשר המנהל המיוחד מציין שהיא נעזרת בקביים משום ששברה את רגלה, פורג ממהר להתנצל מעומק ליבו: "סליחה, לא ראיתי". היא אומרת שביכולתה לעמוד, אבל פורג מבקש שתשב: "יהיו לי נקיפות מצפון". לצד זאת, פורג ממשיך ללחוץ בשאלות על התשלומים תמורת הדירה ועל חלוקתם בינה לבין אותו גבר. "טוב, בסדר, הבנתי", הוא מסיים.
נציגת הנושה טוענת, כי ככל שנכנסים יותר לעומק הקורה - מגלים יותר. פורג עונה: "לעומק הקרוואן [בו היא מתגוררת]. אני לא גיליתי שום דבר, פרט לזה שהיא יכולה לשלם קצת יותר". הוא מבקש לקבל עוד פרטים מהמנהל המיוחד, ומתכנס לכיוון החלטה: "אני אגיד את זה בכנות לחייבת. כולם צודקים, אבל לא סביר שהיא תממן בן זוג שהיא לא בקשר איתו. שתגור עם שותפה. היא בחורה בלי משפחה, למעט הכלבים. צריך לשלם יותר".
"כל מחמאה היא סכנה" בא-כוחה של החייבת מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של פורג, ומעיר: "בית המשפט מכיר את המנהל המיוחד, הוא מהמחמירים". פורג צוחק: "כל מחמאה שתגיד היום למישהו, זו סכנה. הוא בן אדם". נציגת הכנ"ר מציעה להעלות את התשלום ל-2,100-2,000 בחודש ולהאריך את תקופתם משלוש לארבע שנים. פורג אומנם בקיא בפרטים, אך מפספס את ההוכחה לכך שיש לחייבת 2,100 שקל פנויים בחודש, ומודה לנציגת הנושה שמעמידה אותו על כך.
כעת הוא מכתיב את ההחלטה, תוך חזרה מרובה על מילים. "אם אני טועה במשהו בחישובים, תעקוב אחרי", מבקש פורג מהמנהל המיוחד - וזה אכן מוצא טעות, אבל שלו-עצמו. "נרגעתי", צוחק פורג, "שזו טעות שלך". הוא מכריז על החייבת כפושטת רגל וממנה את המנהל המיוחד לנאמן, מה שגורם לו אחרי רגע להתלבטות ניסוחית שגם היא מביאה אותו לצחוק: "המנהל המיוחד - מינינו אותך לנאמן - ההחלטה עוד לא נחתמה - תראה איזה דילמות יש".
פורג מתמצת היטב את כל הטענות ומסכם: "אני סבור שכל הצדדים צודקים בטענותיהם ואכן יש לעשות את מלאכת האיזון המתאימה. גובה הדיבידנד [במקרים כאלו] אינו השיקול המרכזי, שכן מדובר בחייבים שמלכתחילה אינם מסוגלים לשלם את חובותיהם ולכך נועד התהליך". הוא מפסיק לכמה שניות ממש לפני השורה התחתונה, מתקן משהו בהחלטה ואז קובע: 2,300 שקל לחודש לארבע שנים.
"אני חושב שרשמנו הכל, לא? חסר משהו?", ופורג שוב פונה לחייבת: "שיהיה לך בהצלחה, גברת. שתהיי בריאה כמובן, לא ידעתי [על הרגל השבורה], אני מצטער".
"איך נוצרו כאלה חובות?" את הדיון הבא פותח פורג במה שסיים את הקודם - בהתנצלות. הוא חשב שמדובר בחייבת, אבל מתברר שמדובר בחייב: "אני מתנצל", הוא אומר ושם את ידו על ליבו. הקלדנית אומרת שקר לה וקמה להנמיך את טמפרטורת המזגן, וגם את זה מנצל פורג ברוחו הטובה האופיינית: "אני מבין למה היא לא הצליחה לרשום הרבה דברים - השיניים נקשו לה". החייב אינו מיוצג ופורג מבטיח לו: "אם יהיה משהו לא מובן, אני אסביר תכף".
המנהל המיוחד סוקר את הנתונים ופורג מתפלא: "איך נוצרו כאלה חובות?", הוא שואל את החייב. "איך נולדו לך חובות של מיליון מאתיים למע"מ? אין חקירה פלילית?" - אין. אז "יכולות להיות שתי סיבות: שיש טעות וחבל, או שיש טענות כלפיך. לקחת עורך דין לנסות לדבר איתם?". פורג חוזר למנהל המיוחד: "השאלה אם כדאי שיפנה אליהם כדי לברר את גובה החוב". יועץ המס לשעבר של החייב נוכח באולם ואומר שניסה ללא הצלחה להגיע להסדר עם שלטונות מע"מ, ופורג מכניס זאת לפרוטוקול.
פורג פונה לבא-כוח הכנ"ר: "בנתונים האלה, נראה לי שאפשר לסיים היום" - אבל מיד מגלה בעיה: "אתה זימנת את הנושים לדיון?", הוא שואל את החייב. הלה עונה בשלילה; הוא רק שלח להם את צו הכינוס עם תאריך הדיון. "אז אם הם לא זומנו, לא נוכל לסיים את זה היום". כעת הכל נתקע, משום שהקלדנית מגלה שהפרוטוקול פתוח בידי משתמש אחר - מה שלא אמור להיות אפשרי. פורג והקלדנית מתייעצים מה לעשות, הוא מסביר לצדדים את פשר העיכוב וממשיך: "בינתיים אני מציע שננצל את הזמן עד שהפרוטוקול יחזור: נשלח את הפרוטוקול לחייבים כדי לבדוק את עמדתם".
הצדדים מסכימים, ופורג קובע את המשך הדיון לחודש נובמבר. "נכתוב שצריך לפנות שוב לשלטונות המס, אולי זה יקדם אותנו. אתה מבין מה קורה?", הוא פונה לחייב ונענה בחיוב. "חשוב שתבין", מדגיש פורג ומסיים את הדיון.
השורה התחתונה: התכונה החשובה ביותר לשופט הדן בפשיטות רגל היא אנושיות - הן כלפי החייבים והן כלפי הנושים - ומזה יש לאבי פורג בשפע. הוא משרה אווירה נינוחה, שאינה באה על חשבון היעילות ומציאת הפתרונות המתאימים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 