"אומץ לב" שנכתב בידי
אריה אבנרי הוא ספר מרתק הרבה מעבר למושג השגור, הוא סוחף מהעמוד הראשון ועד לאחרון, כובש בזעקה נוקבת נגד מגפת המושחתים והשחיתות המכרסמת בנו כרמות רקב פעלתניות והצחנה המתפשטת מחניקה. כמי שקרא אותו בנשימה אחת, אני מעיד כי לטעמי זהו ספר שהקורא לא יהיה מסוגל להניחו עד שיסיים את הקריאה בו ומנוחתו תיגרע ממנו. העיתונאי החוקר פורש כמו במאי מבריק סרט-מתח מדכא ומתמקד במצעד השחיתות שהתקבל כנורמה חברתית בישראל העייפה, השסועה והקרועה, ולופת בגרון עד חנק - מכאב ועלבון.
ה"גיבורים" מוכרים, בחלקם אחרים שטרם נחשפו, מבעלי עמדות מפתח כוחניות ועד לעסקנים זעירים. אלה היוצרים את התשתית ואת מעטפת ההגנה, מהם נגועים ממש בפלילים. ההפתעות הכרוכות בחשיפת מעלליהם של גיבורי הספר הנעשים לאור היום, בעזות-מצח, בציניות, מוכיחות שרבים מאתנו עדיין מתקשים להאמין בידי מי הפקדנו והפקרנו את גורלנו. לאלה ניתן לומר כי בסיום קריאת ספרו החדש של אבנרי, לא יתקשו להאמין. זאת המציאות המרה שנוגעת בכל אחד מאתנו.
הפרקים המסופרים כאן בסערת-נפש על-ידי לוחם בקו האש הראשון נשאבו מתוך מציאות קודרת. הפרשות אותן חושף אבנרי וקושרן היטב זו בזו מרתקות מכל רומן מתח. היריעה הנפרשת חושפת פיתולים מסוכנים בעלי גוון של התאבדות בנוסח 'אכול ושתה' של מערכת מושחתת המנסה לבלוע את כולנו, והיא מגלה קומבינות מדהימות בחוצפתן ומציגה במלוא כיעורם ראשי ממשלה וטייקונים כלכליים המעורבים בחגיגה שאיננה נגמרת על חשבון הציבור. אלה הם אנשים שאין שמץ של מוסר בלבם ומעשיהם המבהילים מעוררים את השאלה: איך כל זה קרה וקורה לנו? על מה אנחנו נענשים?
אריה אבנרי, עיתונאי-חוקר וסופר נועז, הוציא הפעם מתחת ידיו כתב-אישום מזעזע שידיר שינה מעיני רבים מאתנו שאין להם באמת מדינה אחרת. הלוחם הוותיק שזיהה את המחלה הלאומית הזאת כטרגדיה ישראלית כבר לפני ארבעים שנה, נחשב בצדק לאחד מגדולי הלוחמים נגד ההשחתה, השחיתות והמושחתים. הניסיונות להשתיקו - נכשלו. הוא לא נרתע מאיומים שהוטחו בו בדרכים שונות, גלויות וסמויות, החל מניסיונות לפגוע בשמו, בכיסו ועד לאיומים אפלים על חייו.
אכן, עצם קיומו של אדם כאריה אבנרי מטריד אנשים רבים מבין אלה שחמדנותם העבירה אותם על דעתם. עצם העובדה שביכולתו היה להקים שתי עמותות ציבוריות המבוססות על התנדבותם הפעילה של אישים מצטיינים החרדים למדינה שבאו מכל תחומי החיים, האחת "אמיתי" והשנייה "אומ"ץ", מעידה על נחישות של אדם הרואה בפועלו שליחות מטעם רבים, לא רק למעננו, בעיקר לדורות הצעירים. רבים מאתנו תוהים ביום ובלילה, מה טיבה של המדינה הזו שאנחנו מורישים לילדינו?