בזיעת אפך "תאכל אותה"

קיימים שני סוגים של בלוטות זיעה:

• בלוטות אקריניות: הן הבלוטות שנמצאות על-פני כל שטח הגוף. מספרן מגיע לסביבות 430 יחידות על סמ"ר.

• בלוטות אפוקריניות: הן בלוטות גדולות ושקועות עמוק יחסית בעור. בלוטות אלה פולטות את הפרשתן אל תוך זקיק השערה, מעל למקום שבו נמצאות בלוטת החלב.

הפרשת הזיעה מתרחשת באופן תמידי והיא נשלטת בידי מערכת העצבים האוטונומית המחוברת במוח למנגנון המווסת את החום. הבלוטות הגדולות, האפוקריניות, נמצאות בבית השחי, במפשעה, סביב פטמות השדיים, איברי המין, פי הטבעת ובאוזן החיצונית. לאדם יש כשני מיליון בלוטות הזעה. אדם השוקל כ-70 ק"ג מפריש כרבע ליטר זיעה ביממה. בחום כבד אדם מאבד עד ליטר וחצי נוזל זיעה בשעה, ואנשים שהתרגלו לחום עלולים לאבד כארבעה ליטרים לשעה. הפרשתן של הבלוטות האקריניות היא מימית בעיקרה ומכילה מלחים, נתרן כלורי, חומצת חלב ואמוניה. הזיעה המופרשת מהבלוטות האפוקריניות מכילה חלבונים, פחמימות ומלחים. הזיעה מעיקרה היא סטרילית וחסרת ריח. ריח הזיעה נגרם מפירוק החומרים שבזיעה על-ידי חיידקים שנמצאים על-פני העור. החיידקים הללו מצויים בכמות גדולה בעיקר בבית השחי.

בלוטות הזיעה המצויות על-פני שטח הגוף, מווסתות את מידת החום בגוף ומגינות עליו מפני התחממות יתר. תפקידה של ההזעה הוא להיפטר מפסולת שהצטברה ולקרר את הגוף. בלוטות הזיעה מושפעות מגורמים נפשיים כמו חרדה ועצבנות והם גורמים לכלי הדם החיצוניים להתכווץ. אנשים חולים, חום גופם עולה, הם קודחים ומזיעים ויש מחלות אחדות שמתאפיינות בהזעת לילה. הזעת יתר נחשבת לבעיה שיש לטפל בה. הזעה מופרזת נגרמת בשל טמפרטורה גבוהה, חום בגוף, מאכלים מסוימים, שיבוש באיזון הורמונלי ופעילות יתר של בלוטת התריס. מהזעת יתר סובלים גם אנשים חולי סוכרת שמקבלים אינסולין, חולי מלריה ואלה הסובלים מהשמנת יתר. לכל התופעות שהוזכרו, נוסף גם גורמי הגיל והמין המשפיעים גם הם על הזעת יתר. קיים מצב גופני של חוסר זיעה, שנובע מבעיות בעור, בעיות שהאדם נולד איתם, תופעות לוואי של תרופות מסוימות, תוצאה של כוויות, מכת שמש והתייבשות. אם לא מזיעים, נשקפת סכנת חיים, כי הגוף יתחמם יותר מדי. התרופות לוויסות הזיעה או למניעתה, מכילות חמרן אלומיניום כלורי המסייע לסתימת הצינורות של הבלוטות.

כאמור, לזיעה עצמה אין ריח ורק המגע עם החיידקים שנמצאים על-פני שטח העור, הוא שגורם את מה שמכונה ריח זיעה. יש לזכור, שהחיידקים היוצרים את הריח בבואם במגע עם הזיעה, נשארים על בגדיו של האדם המפריש זיעה. לכן, על-מנת למנוע ריח זיעה, יש להקפיד ולהתרחץ לפני פעילות גופנית, להיעזר בדאודורנטים ולהחליף לבגדים נקיים בתדירות גבוהה.

כפות הרגליים מכילות בלוטות אקריניות (בלוטות זיעה שמפרישות זיעה כאשר האזור שמסביב חם) והרגל נמצאת בצפיפות רבה מאוד. כפות הרגליים הנתונות בתוך נעליים, במיוחד כאלה העשויות מחומרים סינתטיים שאינם נושמים, נוטות להזיע ולעיתים לזיעה במגע עם אותם חיידקי העור של הרגליים מתפתח אותו ריח בלתי נעים. לצמצום הבעיה כדאי לנעול נעליים או סנדלים פתוחים באזור האצבעות, לחשוף את כפות הרגליים לאוויר הפתוח, ללבוש גרביי כותנה סופגים ולשטוף את הגרביים לאחר כל שימוש. חשוב לרחוץ ביסודיות את כפות הרגליים ואת אצבעות הרגליים מדי יום במים חמימים ובסבון עדין. כמו-כן, מומלץ להיעזר בדאודורנטים או בחומרים נגד זיעה לכפות הרגליים.