מאבק הכוחות האזורי, שמשתקף בלחימה בסוריה, לצד אי-הוודאות אשר למצבה של סוריה בעתיד וחוסר היכולת לחזותו, ובפרט יכולת השפעה מוגבלת על המתרחש ואי-רצון לשקוע במערבולת האזורית ולשאת באחריות לתוצאותיה, הובילו לגיבוש מדיניות אי-ההתערבות הישראלית במערכה. ממשלת ישראל סימנה לא מכבר את אירן כאיום המרכזי על מדינת ישראל - אם באופן ישיר ואם באמצעות זרועותיה - חיזבאללה ומשטרו של בשאר אל-אסד. לכאורה, עד כה השתפר מצבה האסטרטגי של ישראל כתוצאה מתהליך ההתפרקות של החוליה הסורית ב'ציר האירני', מבלי שנדרשה להשקיע תשומות ולקחת סיכונים גבוהים. כמו-כן, רווחת הערכה, כי גדל מרחב האינטרסים המשותף של ישראל והמדינות הסוניות המתפקדות, ואף קיים בסיס לשיתוף פעולה ביניהן, הממוקד בחתירה לנטרל את ההשפעה האירנית במרחב ולעצב את פניה של סוריה ביום שאחרי משטר בשאר אסד. על-רקע זה, ישראל נמנעת מלהקדים את המאוחר ולבחור מה התרחיש המועדף עליה מבין שלוש הברירות הרעות: דומיננטיות אירנית או 'המדינה האיסלאמית' או המשך הכאוס בשטח סוריה. מדיניות זו התבססה על ההבנה, שאינה בלתי-הגיונית, כי במציאות הנוכחית אין תכלית בהיסמכות על גורם כלשהו ולא ניתן להשפיע על עיצובה של סוריה, ללא 'מגפיים בקרקע', קרי - מעורבות צבאית מסיבית.

זליגת האירועים מסוריה לישראל, אשר באה לביטוי בלחץ בני העדה הדרוזית על ישראל לסייע לבני עמם בהגנה עליהם, כמו גם ההערכה, כי קרבה נקודת ההיפוך שבה יאבד משטר אסד את מאחזיו האחרונים - התפתחות שתביא את אירן להעצים את מעורבותה במלחמה בסוריה, ולצד זאת האפשרות ש'המדינה האיסלאמית' תשתלט על מרחבים נוספים שיינטשו על-ידי צבא אסד, מחייבות את ישראל לקיים הערכת מצב אסטרטגית, לסמן את המצב והיעדים שייטיבו לשרת את האינטרסים שלה, ולהכווין את פעולותיה בהתאם. הנחת היסוד של מקבלי ההחלטות בישראל לפני ובמהלך שינוי פני המזרח התיכון מאז 2011, היא שאירן מהווה את האיום האסטרטגי העיקרי על ישראל. תוכנית הגרעין השאפתנית של אירן, שמטופלת כעת גם במסגרת הבינלאומית, הייתה ועודנה המוקד למאמציה המדיניים והצבאיים של ישראל. זאת ועוד, ישראל מודאגת מהסכם בין אירן והמעצמות, שבמסגרתו אירן תוכר כמדינת 'סף גרעינית', ובד בבד, היא תמשיך להפעיל את זרועותיה, בעלות יכולת לטווח כל נקודה בישראל בנשק תלול-מסלול מלבנון, מסוריה ואף מרצועת עזה, ולשגר פיגועי טרור לשטח ישראל. מצב זה, אינו קביל בראייתה של ישראל. מכאן נגזרת הציפייה הישראלית להתפרקות 'הציר האירני'. על ישראל להתמודד עם השקפתן של חלק ממדינות המערב (וייתכן אף של הממשל האמריקני), לפיה דווקא אירן, היא גורם מייצב בכאוס השורר בסוריה, בעירק ובמזרח התיכון כולו. זאת, בעקבות לחימתה ב'מדינה האיסלאמית' ועל יסוד הערכה, כי היא מדינה אחראית, שניתן לכונן מולה 'כללי משחק' מקובלים. בהנחה שמדינת ישראל צריכה להתארגן לקראת הבאות, ומתוך הבנה, כי הולכת ונשחקת הבחירה של עמידה מנגד, אזי עליה לרענן את מערכת השיקולים האסטרטגיים שמהם נגזרת מדיניות אי-ההתערבות. במסגרת זאת נדרשת חשיבה מאתגרת, המצביעה על תופעת 'המדינה האיסלאמית' כאיום חמור אף מהאיום האירני. תרחיש שבו הארגון מצליח לכבוש שטחים ברמת הגולן ולהתבסס בהם, יעמיד את ישראל פנים אל פנים מול גורם, שאינו פועל על-פי כללי המשחק הבין-מדינתיים. זאת, בניגוד לאירן, סוריה וחיזבאללה, אשר מולם מתקיימת מערכת של כללי משחק וההגיונות סדורים. יש להניח, שאם רמת הגולן ושטחים נוספים שבשליטת אסד ושותפיו יפלו לידי 'המדינה האיסלאמית', אזי גם הנשק לסוגיו, המצוי באותם שטחים, ייתפס בידי 'המדינה האיסלאמית'. הניסיון מוכיח, כי 'המדינה האיסלאמית' יודעת להפעיל מערכות נשק מתקדמות ולגייס פליטים מצבא עירק וסוריה לשורותיה. נשק אסטרטגי ברשותה, יהיה מסוכן יותר לישראל מאשר אותו הנשק בידי 'הציר האירני', עליו פועלים שיקולים מרסנים. גורם נוסף לסימון 'המדינה האיסלאמית' כאיום מרכזי, קשור במדיניותן ובמצבן של שכנותיה של ישראל וכן בבנות-בריתה. אמנם, אירן ושלוחותיה מהוות אויב משותף לישראל ולירדן, מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ, אך יכולתה לפגוע בהן, היא מוגבלת משום שאוכלוסייתן, היא ברובה המכריע סונית. לפיכך, אירן מתקשה לגייס אהדה בקרב רוב האוכלוסייה במדינות אלה וכך לשנות בהן את המאזן בין הכוחות הפנימיים. קושי נוסף הניצב בפני אירן בהקשר זה הוא, שמשאביה בעת הנוכחית מתוחים במספר רב של זירות במקביל. עקב כך, היא מתקשה לייצר מאסה קריטית של השפעה. לעומת זאת, ל'מדינה האיסלאמית' פוטנציאל איום גדול על המדינות השכנות לישראל, שכן ביכולתה להשפיע על קבוצות אוכלוסייה סוניות מתוסכלות, שדרכן חסומה. ואכן, מתנדבים מקרב המדינות הסוניות מצטרפים לרעיון 'המדינה האיסלאמית' ואף לשורותיה. עד עתה, האיום הוכל במאמץ רב על-ידי המשטרים השולטים, אך התעצם והתרחב במדינות הכושלות והמתפוררות באזור. השתלטות של 'המדינה האיסלאמית' על סוריה, ואפילו על מרבית שטחה, עשוי לחולל גלי הדף בדמות כאוס בירדן, בלבנון, בחצי-האי סיני ואף בערב הסעודית ובנסיכויות המפרץ. מזווית הראייה הישראלית, קשה לדמיין הרבה תרחישים שליליים יותר מהצפת ירדן בפעילים של 'המדינה האיסלאמית', המאיימים על בית המלוכה ומערערים את היציבות בממלכה. שיקול חשוב נוסף בקביעת המדיניות הישראלית, הוא מערכת היחסים בינה לבין ארצות הברית, אשר גמרה אומר להיאבק ב'מדינה האיסלאמית' תחילה. פגיעה ישראלית באירן, גם אם בעקיפין, עשויה לגרום להתחזקות 'המדינה האיסלאמית', ותהווה נדבך שלילי נוסף במערכת היחסים המתוחה בין ישראל לארצות הברית. זאת ועוד, פגיעה כזו עלולה אף להתנגש באינטרסים של מדינות המערב, בתקופה שישראל נדרשת לסייע לממשלותיהן במאבק שהן מנהלות בחרמות ובמסעות הדה-לגיטימציה נגד ישראל.

בתוך הסבך הזה, ישראל בחרה להתמקד במענה לתרחיש המשך הכאוס, ופעלה ליצירת מנופי השפעה על קבוצות מורדים והנהגות מקומיות בדרום סוריה ובפרט ברמת הגולן. הסיוע ההומניטרי שמוגש מצד ישראל לגורמים אלו, המזוהים כמורדים הנלחמים במשטר אסד ובכוחות המסייעים לו - קודס האירניים, חיזבאללה ומליציות שיעיות - מבסס דימוי, כי ישראל תומכת הומניטרית וצבאית בגורמי ג'יהאד סלפי, כמו ג'בהת אל-נוסרה, הנלחצים במשטר אסד. דימוי זה מועצם על-ידי גורמי 'הציר' - אירן, משטר אסד וחיזבאללה - שאף מפעילים לוחמת מידע שתכליתה להמריד את האוכלוסייה הדרוזית בישראל נגד מדיניות ממשלת ישראל והסיוע ההומניטרי שמוגש על ידה ברמת הגולן. המענה היחיד, המתאים למגוון התרחישים שצוינו, הוא חיזוק והרחבת מנופי ההשפעה הישראלים בדרום סוריה וברמת הגולן. לשם כך, מומלץ לתכנן אסטרטגיה משותפת עם ירדן, בגיבוי אמריקני, לכינון אזור השפעה משותף בדרום סוריה. במסגרת זאת, לחתור לתיאום עם שחקנים "חיוביים" (או פחות שליליים), כמו כוחות 'צבא סוריה החופשית', קהילות מקומיות, ארגונים שאינם נמנים על הקבוצות הסלפיות הקיצוניות, וקבוצות מיעוטים, כגון הדרוזים. שותפויות עם גורמים אלה, גם אם מוגבלות בזמן בלבד, תתבסס על סיוע צבאי והומניטרי, אספקת צרכים חיוניים לאוכלוסייה, עד לכדי יצירת כלכלת גבול, שכוללת נתיבי אספקת סחורות מישראל לדרום סוריה. לישראל ולירדן יכולות אוויריות ויכולות מנגד מתקדמות, שבאמצעותן תוכלנה לכונן 'אזור אסור לטיסה' בשטחים מוגדרים, ובד בבד להעניק מעטפת הגנה מנגד לשחקנים שישתפו עמן פעולה, ללא הפעלת כוחות יבשתיים. פעילות בכיוון זה, תחזק את הברית האסטרטגית בין ירדן לישראל, תבלום את התרחבות ההשפעה של אירן וחיזבאללה מחד-גיסא, ושל ג'בהת אל-נוסרה וגורמי ג'יהאד סלפיים מאידך-גיסא, ותמנע את היווצרותו של 'ואקום', שאליו שואפת לחדור 'המדינה האיסלאמית'. חשוב, כי הדרוזים, הן בהר הדרוזים והן ברמת הגולן הסורית, יהיו חלק ממערך השחקנים המסומנים כשותפים של ישראל וירדן. בתוך כך, ישראל וירדן תסמנה מרחב מוגן אליו יוכלו להימלט פליטים דרוזים ולהעניק להם את הסיוע ההומניטרי הנדרש.